דרוש לא מנהיג

ישראל מכורה למנהיגות. אם היה אפשר לקנות מנהיגות במכולת - היינו מעמיסים עגלות כאילו זה נייר טואלט בזמן הקורונה. אנחנו מאמינים שאלה תכונה ותפקיד, אבל מעולם לא עצרנו לחשוב מה זו באמת מנהיגות.

מנהיגות ישראלית מתחילה בגיל צעיר, בגיל הגן. בכל שישי, ילד וילדה נבחרים לתפקיד המנהיגותי הראשון שלהם: אבא ואמא של שבת. אחר כך, בכיתה ה', אנחנו מתחילים את משמרות הזה"ב ומנהיגים ילדים קטנים יותר לעבור את הכביש. בתקופתי, לפחות, בכל מעבר היה גם "מפקד הצומת", המנהיג של הצומת הספציפי, והיה גם מנהיג משמרת שדואג שכולם יגיעו בזמן.

אני לא זוכר הרבה מהיסודי, אבל אני כן זוכר שרציתי להיות המפקד של משמרות הזה"ב. הרגשתי שאני ראוי, כי באמת הכרתי היטב את חוקי הבטיחות בדרכים, וגם צפיתי הרבה ב"באטמן" וב־WWF. אולי אני טועה, אבל לדעתי ישראל היא המדינה היחידה שבה ילדים בני 11 מנהיגים ילדים בני 10 שאחראיים על ילדים קטנים יותר שיחצו את הכביש בבטחה. בארה"ב אנשי משמרות הזה"ב הם מבוגרים, אבל פה מנהיגות מתחילה מוקדם.

אחר כך אנחנו פוגשים מנהיגים בצופים ובשל"ח, וכמובן במועצת התלמידים, במכינות הקדם־צבאיות למנהיגות, ואז מנהיגות בצבא, מנהיגות סטודנטיאלית ומאות רבות של תוכניות מנהיגות למבוגרים, מנהיגות באקדמיה, צוערים מנהיגים לשירות המדינה, לשלטון המקומי ולוועד הבית, מנהיגות למנהלים ולמנהלים בכירים.

מוזר שעדיין אין תואר במנהיגות. כלכלנים היו אומרים שיש לנו פה אינפלציה במנהיגות לנפש. ועדיין אף אחד לא מגדיר מנהיגות, וגרוע מכך - המנהיגות או הטענה להיעדרה משמשות עבורנו ממלאות מקום לפתרונות לבעיות שלנו, ומכאן שלא מנהיגות חסרה לנו.

מנהיגות היא מה שאנחנו מבקשים כשאנחנו לא מרוצים. התקיפו אותנו? אנחנו צריכים מנהיגות צבאית ומדינית. יקר לנו? אנחנו צריכים מנהיגות כלכלית. יש בעיות בחינוך? מנהיגות חינוכית. רווחה? מנהיגות סוציאלית. בעיה חברתית־דתית? מנהיגות רבנית. במילים אחרות, אנחנו משוועים למנהיגות שאנחנו לא יודעים להגדיר, בעודנו מנסים לתפוס אותה בכל קורס, ספר או נאום.

אולי כמיהה למנהיגות היא סוג מסוים של תפילה, בשילוב תסכול. גרסה מבוגרת של ה"אני רוצה" של הילדים. מילת קסם שאמורה לפתור כל בעיה, ללא שום התייחסות למשאבים הנדרשים. מנהיגות היא גם ההפך מדמוקרטיה - מכיוון שהמילה כל כך מושרשת בחברה שלנו, היא הפכה למטאטא שמזיז הצידה קבלת החלטות או צעדי מדיניות נדרשים.

כל בכיר לשעבר שלא היה זוכה אפילו לרבע מנדט בכנסת מדבר על היעדר מנהיגות, בדרך כלל בתוך צירוף מילים כלשהו כמו "מנהיגות אחראית" או "מנהיגות שפויה". העם בחר, ולא את הלשעבר הבכיר, ולא נעים לדרוש להחליף את העם, אז מאשימים את היעדר המנהיגות. במקום להכות על חטא ולהסביר לציבור מדוע הם לא הקשיבו לתצפיתניות בעודם סופרים סטפות של פנסיות תקציביות, ה"מנהיגים" שהמציאו את הקונספציה מדברים איתנו כאילו היינו בקורס מש"צים.

מוזר שעדיין אין תואר במנהיגות. כלכלנים היו אומרים שיש לנו פה אינפלציה במנהיגות לנפש. ועדיין אף אחד לא מגדיר מנהיגות, וגרוע מכך - המנהיגות או הטענה להיעדרה משמשות עבורנו ממלאות מקום לפתרונות לבעיות שלנו, ומכאן שלא מנהיגות חסרה לנו

גם בכלכלה, במשך שנים, תקפו הסוציאליסטים את הימין על מדיניות פיסקלית שמרנית. ביום שבו הגירעון נפרץ הם עברו לדבר על "מנהיגות כלכלית". אפשר היה לחשוב שניתן לייצר דלק, לסלול כביש או למלא את המדפים בסופר עם מנהיגות. מנהיגות היא תחליף גרוע לרעיונות ולצעדי מדיניות.

לפני שבוע בדיוק הקשבתי לראשת עיר לשעבר שסיפרה שהיא בנתה היכל תרבות חדש בעירה. מנהיגה אמיתית. אבל האם היא בנתה, או שבעצם זה הייתי אני שבניתי? היא דיברה בדיוק ב־15 בחודש, וזה היה יום מע"מ, אז הייתי צריך למהר ולשלם מיסים, ולא היה לי זמן להתווכח איתה. אולי מנהיגות זה בסך הכל לקחת קרדיט על הכסף של משלם המיסים.