הפצצות חיל האוויר בלבנון, אחרי ירי חיזבאללה (ארכיון) | צילום: אי.אף.פי

ללמוד מהסכם מינכן

כשם שהוויתורים במינכן לא הביאו לשלום אלא למלחמה כוללת, כך גם ויתורים טריטוריאליים וביטחוניים מצד ישראל לא יביאו לביטחון אלא להגברת האיומים

ישראל נמצאת בעימות רב־זירתי בעל פוטנציאל התרחבות בינלאומי. כדאי לחזור אל דפי ההיסטוריה ולחפש מקרים דומים במטרה לגבש אסטרטגיה נכונה. ראוי לבחון את המלכוד שאליו הכניסו מדינות המערב את צ'כוסלובקיה ערב מלחמת העולם השנייה.

בשנת 1938 צ'כוסלובקיה היתה מדינה חזקה ומפותחת, עם צבא מרשים וכלכלה יציבה. אבל גרמניה הנאצית בראשות היטלר דרשה לספח את חבל הסודטים, אזור שבו חיו בעיקר גרמנים אתניים. תחת לחץ אדיר, בריטניה וצרפת הסכימו להעביר את השטח לגרמניה, בהסכם מינכן המפורסם. צ'כוסלובקיה נאלצה לוותר על חלקים נרחבים משטחה בניגוד לרצונה, בתמורה להבטחות שלום שלא התקיימו. תוצאה ישירה היתה החלשתה הצבאית והפוליטית של צ'כוסלובקיה, מה שאפשר לגרמניה להשתלט על יתר שטחי המדינה בתוך חודשים ספורים.

בזמן אמת התגובות להסכם היו מעורבות. ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברלין, שהוביל את המו"מ, הצהיר בשובו מלונדון כי "הבאתי שלום לזמננו". בתגובה אמר צ'רצ'יל, שהיה אז רק חבר פרלמנט: "בריטניה עמדה בפני ברירה בין חרפה למלחמה. היא בחרה בחרפה ותקבל מלחמה".

ישראל מוצאת עצמה תחת לחץ להגיע להסכם עם חמאס בדרום ובמידה רבה עם חיזבאללה בצפון, מצד מדינות המערב ובמיוחד מצד ארה"ב, תוך הבטחות שמדובר בצעדים הכרחיים להשגת נורמליזציה עם סעודיה ומעין שלום אזורי.

בדיוק כפי שמעצמות המערב דאז ניסו לפייס את גרמניה הנאצית באמצעות ויתורים טריטוריאליים על חשבון צ'כוסלובקיה, כך כיום נדרשת ישראל לבצע ויתורים מסוכנים בתמורה להבטחות שלום ריקות.

כשם שהוויתורים במינכן לא הביאו לשלום אלא למלחמה כוללת, כך ויתורים טריטוריאליים וביטחוניים מצד ישראל לא יביאו לביטחון אלא להגברת האיומים. היטלר לא שאף רק לספח את חבל הסודטים; הוא רצה את כל אירופה. כך גם איראן וגרורותיה לא שואפות לנגוס בגבולותיה של ישראל אלא להשמידה, וגם זה כצעד בדרך לכיבוש סופי של המזרח התיכון ובהמשך של המערב.

זה לא אומר שישראל עלולה להתפורר - החברה הישראלית מגובשת מן החברה הצ'כוסלובקית, שלמעשה היתה מדינה שהורכבה מכמה לאומים, ואנחנו חברה שבה מסה קריטית של אנשים שאכפת להם זה מזה. אבל זה ממש לא אומר שהנזק לריבונותה של ישראל ולעצמאותה לא עלול לקדם את ישראל אל עבר מדרון שתחתיתו אפוקליפטית

לסיכום, הלחץ המערבי על ישראל - המתבטא בהכנסת סיוע לעזה ובהגבלת מרחב התמרון נגד חמאס, קשירת ידיה לפעולה מול החות'ים בתימן ובלימת צה"ל מול חיזבאללה, במקביל לניסיונות לסגור מעל ראשה עסקאות מופקרות באמצעות בלינקן בדרום ועמוס הוכשטיין בצפון - מזכיר את מה שהביא לפירוק צ'כוסלובקיה.

זה לא אומר שישראל עלולה להתפורר - החברה הישראלית מגובשת מן החברה הצ'כוסלובקית, שלמעשה היתה מדינה שהורכבה מכמה לאומים, ואנחנו חברה שבה מסה קריטית של אנשים שאכפת להם זה מזה. אבל זה ממש לא אומר שהנזק לריבונותה של ישראל ולעצמאותה לא עלול לקדם את ישראל אל עבר מדרון שתחתיתו אפוקליפטית. ולכן ישראל חייבת לעמוד על עקרונותיה בכל מחיר ולשמור על ביטחונה הלאומי מול הלחצים הבינלאומיים. הוויתורים אולי נראים כפיתוי, אבל הם מסכנים את עתידנו וביטחוננו. עלינו לזכור את לקחי העבר ולפעול בהתאם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו