"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

יהדות פולין לפני השואה - לא מה שחשבנו

שכנות קרובה כזו בכל בניין מגורים ובכל חצר, לצד קשרי מסחר ענפים, יכולים היו לכאורה להוביל להתקרבות • אך תחושת הזרות התחזקה והפער המנטלי העמיק

,עודכן
0השמעה
יהודים בוורשה, 1938, צילום: GettyImages

לרגל יום השואה אקח אתכם למסע במכונת הזמן אלורשההיהודית של שנות ה־30, רגע לפני שפרצה המלחמה.

בוורשה זו התגוררו אז כ־370 אלף יהודים אשר היוו כשליש מאוכלוסיית בירתה המתחדשת של פולין.

היתה זו הקהילה היהודית הגדולה ביותר באירופה, השנייה בגודלה בעולם אחרי ניו יורק.

אמנם בזיכרוננו הקולקטיבי נתפסת יהדות פולין כציבור החי בקהילות מתבדלות בעיירות קטנות ועלובות, אנשים השרויים בעוני ובקנאות דתית, אבל מסתבר שהיתה זו יהדות שונה לגמרי: קהילה מורכבת, ססגונית ותוססת, לגמרי לא הענייה והעלובה ביותר בתוך האוכלוסייה הפולנית.

בניגוד לתפיסה הנפוצה, יהודי ורשה לא היו כולם, ואולי גם לא רובם, דתיים. אמנם החסידים בלטו מאוד בהופעתם המיוחדת וחיו בעיר שומרי דת נוספים, אבל לצידם חיו בעיר גם יהודים לא דתיים רבים שהשתייכו לחוגי המתבוללים, חוגי האינטליגנציה, חברי התנועה הציונית על כל גווניה, חברי הבונד - תנועה אידישיסטית, סוציאליסטית וחילונית אשר התנגדה לציונות והתחזקה מאד בשנות ה־30, וגם חוגים פרולטריים שמאליים אחרים. ערב השואה נאמד חלקם של שומרי הדת בוורשה בכמחצית לכל היותר.

כ־80% מיהודי ורשה התגוררו בשכונה הצפונית, היא השכונה היהודית, אך בשכונה זו התגוררו גם הרבה מאוד פולנים. שכנות קרובה זו בכל בניין מגורים ובכל חצר, ביחד עם קשרים רבים בין יהודים ופולנים במקומות העבודה, ונוסף על הנוהג הנפוץ להעסיק נשים פולניות כמשרתות בבתי היהודים, יכולים היו לכאורה להוביל להתקרבות חברתית בין שתי האוכלוסיות. אך תחושת הזרות בין היהודים לשכניהם הפולנים לא נמוגה והמרחק המנטלי בין העולם היהודי לעולם הגויי שמסביב אף התחזק.

אווירה זו באה לביטוי גם בבחירת מקום המגורים. בתקופה זו הורחב שטחה של ורשה והתפתחו שכונות חדשות. כך, בזמן שבקרב הפולנים בוורשה החל תהליך של ביזור ומעבר לשכונותיה החדשות של העיר, בקרב יהודי העיר חל תהליך הפוך של ציפוף הולך וגדל בשכונה היהודית. נראה כי יותר מכל גרמו לתופעה זו רגשות הניכור כלפי הפולנים וההתקרבות ההולכת וגוברת בין היהודים לבין עצמם.

זאת על רקע התגברות חריפה של האנטישמיות בפולין בשנות ה־30 והתנפצות התקווה ל"פתרון הבעיה היהודית" בפולין על ידי תנועת התבוללות רחבה.

באמצע אותן שנים, כאשר ההיטלריזם הגרמני מצא את דרכו לפולין, האנטישמיות והלאומיות הפולנית הלכו וגברו וגרמו לנסיגה מהתבוללות של רבים שראו עצמם במשך דורות פולנים בני דת משה. אותם חוגים נרחבים של יהודים, שניסו להתקרב ולהיטמע בעם הפולני, מצאו עצמם נדחקים מהחברה הפולנית וחוזרים לחיק היהדות. רבים מהם הצטרפו לתנועה הציונית.

באמצע אותן שנים, כאשר ההיטלריזם הגרמני מצא את דרכו לפולין, האנטישמיות והלאומיות הפולנית הלכו וגברו וגרמו לנסיגה מהתבוללות של רבים שראו עצמם במשך דורות פולנים בני דת משה

השכונה היהודית, שנשקה למרכז העירוני של ורשה, היתה עירונית מובהקת: בנייני קומות הסובבים חצרות פנימיות ובהן עירוב של מגורים, מסחר, מלאכה, שירותי ציבור וגם עירוב אוכלוסייה על כל גווניה: פועלים, בעלי מלאכה וסוחרים לצד חוגי אינטליגנציה ומתבוללים, תנועות דתיות, פוליטיות, חברתיות ואידיאולוגיות מכל צבעי הקשת, עשירים כקורח ועניים מרודים, בעלי אוריינטציה לאומית יהודית ומתבוללים גמורים, חסידים אדוקים לצד ציונים על גווניהם.

חיו כאן חיים אינטנסיביים ותוססים בכל תחומי החיים. היה זה אורח חיים שהתאפיין ברעש, בצפיפות ובקשרים אנושיים עשירים והדוקים, אם כי גם מפולגים ומסוכסכים. היו אלה השנים האחרונות של יהודי ורשה, וכאן התגבש המרכז התרבותי של יהדות העולם זמן קצר לפני שיהדות זו הושמדה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

אירית צ'רניאבסקי

הכותבת היא ד"ר (להיסטוריה), כלכלנית אורבנית, מחברת הספר "ורשה שאיננה" (2023, הוצאת כרמל)

כדאילהכיר