קואליציית "העולם החדש"

האלוף (מיל') איתן בן אליהו הסתייג ביוזמתו בערוץ 12 מהצעת בני גנץ וגדי איזנקוט לתקוף - במקביל לירי הטילים האיראניים לעבר ישראל - את ארץ האייתוללות. הממשלה לא קיבלה את דעתם, ובן אליהו הוסיף כי הצעתם אינה קבילה. אם עמדתו נשענת על מגבלת היכולת של צה"ל – ניחא, אבל אם על שיקול דעת מדיני, כי אז לא ברור מה המהלך הנכון. מפני ש"החשכת טהרן" היתה נתפסת בעולם ביתר הבנה אילו בוצעה, בעוד הטילים האיראניים עשו דרכם לבסיס נבטים - ולא לאחר מכן.

רצונה של ישראל בתגובה לפשע האיראני מובן ומוצדק, אבל חייב להביא בחשבון את מצב הקואליציה שנחלצה להגן עליה. ישראל יצאה וידה על העליונה, ולראשונה מאז אוקטובר 2023 נראו ישראלים מחייכים, ואילו האייתוללות ספגו מכה שקשה עדיין להעריכה. כל ישראלי שמע מאז 7 באוקטובר כי רפיונו של צה"ל עורר ספקות במדינות המזרח התיכון, שהיו אמורות להקים עם ישראל ברית הגנה ולייצב נורמליזציה ביחסים המדיניים. סביר להניח כי זו גם רוח הדברים במחנה המקביל.

מה חושב יחיא סינוואר, שייחל להתערבות איראנית במלחמה, על האייתוללות - האם הם מין נמרים מנייר? ומה דעת חסן נסראללה עליהם?

עוד ידובר בתקדים הייחודי של מוצאי השבת, שדמה מאוד לשחר הראשון במלחמת ששת הימים כאשר חיל האוויר הותיר את כל מטוסי מצרים שמוטי כנף על הקרקע. כך גם העניין המדיני. ארה"ב מצולקת מהמערכות הצבאיות שבהן השתתפה ברחבי תבל. והנה, לא זו בלבד שהיא מגוננת על ישראל חרף הביקורת הנוקבת של ג'ו ביידן על בנימין נתניהו, אלא שהיא מעורבת ישירות בקרב ונושאת עימה לא רק את אנגליה וצרפת, אלא גם מדינות ערביות שמעולם לא התייצבו בפועל (ולא במלל) לצד מדינת היהודים.

ביידן נהג כפי שהעולם הדמוקרטי ציפה מאמריקה, מאז הפכה במלחמת העולם השנייה ל"שוטר של העולם".

יריבו טראמפ נוטה להחזירה לעידן הקרוב ל"בדלנות המזהירה". הוא כבר איים על נאט"ו וחיזק את ולדימיר פוטין, והסתייג אפילו מהסיוע לאוקראינה שאותו הוא מונע בעזרת רוב זעיר של הרפובליקנים בבית הנבחרים. ואילו ביידן הפעיל חיילים אמריקנים ישירות בהגנה על ישראל כנגד מתקפה שלא כוונה ישירות לבסיסים אמריקניים.

יש לכך חשיבות רבה. ביידן הוא גם "השוטר של העולם" בבלימת הכוונה הסינית לטרוף את טייוואן, ותומך מובהק באוקראינה נגד האימפריאליזם הרוסי־סובייטי, ובמוצאי השבת הדהד מהלכו כצלצול פעמונים מרתיע במוסקבה ובבייג'ינג.

זאת בניגוד למיתוס האמריקני. ג'ורג' וושינגטון רצה לרחק מהסחי של "העולם הישן", ובטח בשני האוקיינוסים, שהם קיר הברזל בהגנת ארצו. כאשר אמריקה הוסיפה לנוסחתה המדינית את הדוקטרינה של הנשיא מונרו ב־1825, היא שקלה להתערב רק בדרום היבשת, וכידוע אין בדרומה אוקיינוס. ב־1917, ב־1941 ובבלימת הקומוניזם ב־1946 בטורקיה וביוון אמריקה הופיעה בשדה הקרב בעל כורחה.

ראוי שישראל תיענה לבקשה לא להגיב על מתקפת הזדון האיראנית. לא רק מפני שברית הגנה כה משמעותית מחייבת פשרה בין שותפותיה, אלא גם בגלל שהאיראנים עלולים לנסות לחזור על תוקפנותם, ויכולתם רבה

עתה, לאחר מעורבותה הברוכה להגנת ישראל, היא היתה במיטבה. בעקבות זאת, ועם בריטניה וצרפת וירדן וסעודיה והמפרציות - פנתה לישראל בבקשה לא להגיב על מתקפת הזדון האיראנית, בעיקר מפני שהאייתוללות נחלו תבוסה מוחצת.

ראוי שישראל תיענה. לא רק מפני שברית הגנה כה משמעותית מחייבת פשרה בין שותפותיה, אלא גם בגלל שהאיראנים עלולים לנסות לחזור על תוקפנותם, ויכולתם רבה. לא הייתי רוצה לראות את ארה"ב מסתפקת בשיגור נשק לישראל, אך מתבוננת מהצד במהלך הקרב עצמו.

ראוי ללכת בעקבות יצחק שמיר, שנענה לאמריקנים ודחה את לחצי שר הביטחון משה ארנס וצה"ל שמא ישראל מאבדת מדימויה האיתן, ובכל זאת הוא נקט את הצעד הנכון: "איזהו גיבור? הכובש את יצרו".