איפוק הוא חולשה: מה עם מתקני הנפט?

במוצ"ש חוותה מדינת ישראלמִתקפה בקנה מידה היסטורי.

לראשונה מאז תולדות המאבק בין ישראל לאיראן וכוחות הפרוקסי שלה נעשה המאבק גלוי לעין: מדינה ריבונית ושמה איראן תקפה מדינה ריבונית ושמה ישראל, ללא אבחנה בין מטרות אזרחיות וצבאיות. למרבה השמחה, נס גדול קרה לנו ומערכות ההגנה הישראלית (לצד שיתופי הפעולה עם מדינות אחרות) יירטו את שלל האמצעים ששוגרו לעברנו.

ובכל זאת, למרבה הצער, ולמרות העובדה שהמתקפה היא "קאזוס בלי" - עילה מובהקת וחד־משמעית לפתיחה במלחמה - נשמעים עתה גם מימין קולות הסבורים כי עלינו להתאפק בתגובתנו על אדמת איראן.

"איפוק הוא כוח", "הגנה טובה היא הרתעה" ומליצות מעין אלו. לדעתי, מדובר בטעות מוחלטת.

איראן חייבת לשלם על המתקפה שביצעה כנגד מדינת ישראל. היא חייבת לשלם על כך במזומן, לעיני כל. ועכשיו.

על אף אין־ספור חישובים גיאופוליטיים - הבחירות לנשיאות באמריקה, היחסים עם סין ורוסיה, הנפט הסעודי והאיראני ושיקולים שונים - מדינת ישראל חייבת להגיב בתג מחיר כואב לאיראן.

מדינת ישראל ידעה בעבר להתמודד עם וטו אמריקני על תקיפות מתקני גרעין ותקיפות אחרות, והאמריקנים אף הודו על כך לבסוף לישראל.

תגובות מעין אלו גם מחשקות את מעמדה של ישראל כמעצמה אזורית העומדת על שלה. איננו רפובליקת בננות, כפי שאמר בגין לשגריר האמריקני ב־1982.

תגובה ישראלית הולמת חייבת להיות עזה ומהדהדת ולכלול לפחות השמדת אחד ממתקני הגרעין האיראניים. אין ספק שמהלומה מעין זו לא תמיט חורבן על חזון המהפכה האסלאמית ולא תהא מכה אנושה לשלטון האייתוללות, אבל היא תהא תגובה הולמת לחזון ההתעצמות הגרעינית של הרפובליקה האסלאמית, תוריד אותה על הברכיים ותרחיק אותה מהפצצה.

לחלופין - ואולי זה המקסימום האפשרי - נדרשת מדינת ישראל לתקוף את אחד ממתקני הנפט האיראניים. צעד זה יסב נזק רב לכלכלה האיראנית ויפגע ביכולת המימון של כוחות הפרוקסי שלה: חיזבאללה, החות'ים והמיליציות בעיראק ובסוריה. צעד זה יהלום את האינטרס הרוסי בכל הנוגע למכירת נפט, ובעקיפין גם את האינטרס הסיני.

איראן חייבת לשלם על המתקפה שביצעה כנגד מדינת ישראל. היא חייבת לשלם על כך במזומן, לעיני כל. ועכשיו

זהו משחק שחמט מורכב שבו לאיראנים לא היתה יכולת תגובה יעילה כנגד החיסולים המיוחסים לישראל והיא נכנסה למלכודת התגובה הצבאית - ואת זה אנחנו חייבים לנצל, להפוך את הלימון ללימונדה. אין כל ספק כי בסל תוכניות הפעולה של צה"ל מצויה תוכנית מגירה למהלומה כואבת ובלתי מידתית שכזו. המידע המודיעיני קיים, וכך גם היכולות.

מה שנדרש כעת הוא אומץ רוח והבנת שפת השכונה המזרח־תיכונית והבינלאומית. כוח ייענה בכוח. איפוק הוא חולשה. אי־הבלגה על מתקפת ליל אמש - למרות תוצאותיה - הוא מחויב המציאות ויעביר מסר לעולם כולו.