אין טעם לריב על הקמת מדינה פלשתינית

הנשיא ביידן טוען כי "הפתרון האמיתי היחיד הוא שתי מדינות", ומקבל תמיכה רחבה לכך בקרב סנאטורים דמוקרטיים. רה"מ נתניהו מתנגד ומצהיר ש"ישראל תמשיך להתנגד להכרה חד־צדדית במדינה פלשתינית", והרפובליקנים מחבקים אותו. ההתנגשות המתוקשרת הזו מאיימת לפגוע באינטרסים של שתי המדינות, אך למרבה המזל, קיים בסיס משותף להתקדמות. 

ראשית, הן ממשל אמריקני והן ממשלה בישראל הכירו באופן עקרוני במדינה פלשתינית בעבר - הנשיא ג'ורג' בוש ב־2002 ונתניהו בנאום בר־אילן ב־2009. אמנם נתניהו שינה את דעתו לאחר מכן, אבל העולם לא יאפשר לו לחזור בו.

על ירושלים להפסיק לדון מחדש על מה שכבר הוסכם, להפוך את תשומת ליבו של ביידן לששת התנאים שלא מולאו, להתעקש שהתנאים ימולאו לא לשביעות רצונם של האמריקנים, אלא לשביעות רצונה של ישראל

מעבר לכך, מדינה פלשתינית הפכה להיות בלתי נמנעת. נכון שרק לפני 100 שנה המונח "פלשתינים" התייחס בכלל ליהודים, אך היום הערבים הפלשתינים מהווים עם. נכון גם ששיקום השלטון הירדני והמצרי ביו"ש ובעזה מלפני 60 שנה הוא אלטרנטיבה אטרקטיבית יותר מפתרון שתי המדינות, אבל גם עמאן וגם קהיר דוחות בתוקף את הרעיון הזה.

ובינתיים ישראל, השולטת בכל השטחים הללו, מאריכה את אחד הסכסוכים העקובים מדם והארוכים בעולם.

השאלה היא איך תיראה פלשתין. גם כאן יש הסכמה בין וושינגטון לירושלים. כל אחד הציב בעבר שלושה תנאים. בוש הציע "תמיכה אמריקנית ביצירת מדינת פלשתין זמנית... אם הפלשתינים יאמצו את הדמוקרטיה, יתמודדו עם השחיתות וידחו בתוקף את הטרור". נתניהו פירט את תנאיה של ישראל כ"ערבות לגבי פירוז וצורכי הביטחון של ישראל", בתוספת הכרה בישראל כ"מדינת העם היהודי".

ששת התנאים הללו כמעט נעלמו מהזיכרון הקולקטיבי. אם שוכחים אותם, עוסקים בשאלה חסרת התועלת "פלשתין כן או לא", במקום לעסוק בשאלה פרגמטית וקונסטרוקטיבית - "האם הרשות הפלשתינית עומדת בתנאים?"

ואכן הרשות אינה עומדת באף אחד מהם:

1. ביסוס דמוקרטיה: אבו מאזן נמצא בשנה ה־20 לכהונה בת ארבע שנים, והוא דוחה אפילו את הבחירות המזויפות האופייניות לעריצים.

2. צמצום שחיתות: לפי סקרים שונים, רוב הפלשתינים מאמינים שהרשות הפלשתינית מושחתת.

3. דחיית טרור: הרשות חוגגת בגלוי רצח ישראלים.

4. פירוז: לרש"פ יש יותר מ־83 אלף אנשי ביטחון שעליהם היא מוציאה שליש מתקציבה, מה שהופך אותה (יחד עם חמאס) לחברה החמושה ביותר בעולם.

5. הבטחת צורכי הביטחון של ישראל: הרשות ממשיכה לעודד הסתה נגד ישראל במערכת החינוך שלה.

6. הכרה בישראל כמדינה יהודית: עבאס דוחה זאת בתוקף ומתגרה בישראלים.

על ירושלים להפסיק לדון מחדש על מה שכבר הוסכם, להפוך את תשומת ליבו של ביידן לששת התנאים שלא מולאו, להתעקש שהתנאים ימולאו לא לשביעות רצונם של האמריקנים, אלא לשביעות רצונה של ישראל. על וושינגטון להפסיק להתעלם מכך שהרשות לא מילאה אף אחד מהתנאים ולהפעיל לחץ על הפלשתינים, שיוכיחו שהם ראויים לריבונות.

הפלשתינים יכולים למלא את התנאים רק באמצעות מה שאני קורא ניצחון ישראלי: כשישתכנעו שהפסידו במלחמתם הארוכה נגד ישראל וישלימו עם מדינת היהודים.

משמעות הדבר היא שישראל תפסיק את שלטונם של שני ארגונים כושלים: הרשות וחמאס. את הראשון יש להרעיב תקציבית ואת השני יש להשמיד.

לאחר מכן, על ישראל להעצים את אותם פלשתינים המוכנים לחיות בהרמוניה לצידה, באמצעות מימון, לתת להם קול ולשלבם בממשל.