הבעיה בשיקולים של שיקלי

השבוע זעם וכעס השר עמיחי שיקלי, הממונה גם על החברה הערבית. במפגש היכרות עם ראשי רשויות ערביות ותיקים ונבחרים חדשים בכמה יישובים ערביים בנגב, הוא ראה שאחד הכבישים בחורה נקרא בשם "פלשתין" ונזף במארחיו.

כחבר הממשלה הימנית הקיצונית והעוינת ביותר כלפי החברה הערבית בתולדות מדינת ישראל - הזעם צפוי. אך מי שחושב שהקשר של הציבור הערבי לשורשים הפלשתיניים מנותק, הוא עצמו מנותק.

אין חצי שוויון, והערבים לא יכולים להיות "טובים" כרופאים וכשופטים או כעובדי בניין ושיפוצים, אך פסולים מלשמש בהנהגת המדינה

לזכותו של השר שיקלי, המוכר לי אישית, ייאמר שהוא ניסה לחבר בין החברה הערבית לבין החברה היהודית, במיוחד בימיו כראש מכינה קדם־צבאית בנוף הגליל, שם דאג להכיר לחניכיו את החברה הערבית ולחשוף אותם לדוברים אשר תהום אידיאולוגית פעורה ביניהם לבין החניכים. אך מרגע שהפך להיות פוליטיקאי, שינה את גישתו והיה למתנגד הראשון, הגדול והנחרץ לממשלה שבראשה עמד יו"ר מפלגתו לשעבר, ומי שהכניס אותו לפוליטיקה, נפתלי בנט - כל זאת בגלל צירוף מפלגה ערבית, רע"מ, לקואליציה.

אינני נמנה עם תומכיה או מצביעיה של רע"מ, אך עודני מעריך את החלטתה ההיא, להיכנס באומץ לב לקואליציה שהכילה גוונים ישראליים רבים כדי לחולל שינוי היסטורי - שלא הצליח אמנם, אך שמהכוונות שבבסיסו אפשר רק ללמוד. לכן, אם שיקלי כועס - הוא צריך לכעוס על עצמו בראש ובראשונה, כי הציבור הערבי עייף מלהוכיח את נאמנותו. הניסיונות להוליד "ערבי ישראלי חדש" מנותק משורשיו נכשלו, ואין כל סתירה בין אזרחות ישראלית מלאה גאה ונאמנה לבין גאווה בלאום הערבי או בשורשים הפלשתיניים.

שיקלי נמצא בתפקיד השר הממונה כבר שנה וחצי והוא סייר בלא מעט יישובים ערביים, אישר העברת תקציבים ועמד על מצוקותיה הגדולות של החברה הערבית.

במקום לצאת נגד מדיניות הממשלה שבה הוא חבר, שמנסה לפגוע בחברה הערבית בשלל דרכים - מתקציב ועד הסתה של ממש - הוא בוחר לנזוף בראשי רשויות שמרביתם נכנסו לתפקיד רק לפני שבוע.

השר צריך לא רק להכיר את המגזר ומצוקותיו היכרות עומק - הוא צריך להיות מזוהה עימו ועם צרכיו השונים.

כיום מדובר בעיקר בצורך בביטחון אישי וברצון להשתלב במדינה ובמוסדותיה, ולהיות שווים בכל מקום ובכל תחום, וכן גם להיות חלק לגיטימי בקואליציה. כי אין חצי שוויון, והערבים לא יכולים להיות "טובים" כרופאים וכשופטים או כעובדי בניין ושיפוצים, אך פסולים מלשמש בהנהגת המדינה.

כעסך, כבוד השר, לא רק שאינו מובן - הוא לא מקובל. אם אתה מצפה במצב הנוכחי, ועם ממשלה כה עוינת כלפי הציבור הערבי, שרחובות היישובים הערביים ייקראו על שם הרצל וארלוזורוב וטרומפלדור, אתה טועה. עדיף שהשינוי האמיתי והמערכתי יתחיל ממקבלי ההחלטות וקובעי המדיניות, והשינוי האמיתי יתחיל אם הממשלה תצהיר שהערבים הם אזרחים שווי זכויות, וראויים לאייש כל תפקיד - מהפוליטי ועד הטכנוקרטי.