ליזיסטרטה 2024
שביתת מין למען שחרור החטופות והחטופים • נשמע מטורף, אבל המציאות לא שפויה • נשים צריכות להתחיל, וגברים להצטרף, עד שמקבלי ההחלטות יישברו
,עודכן
0השמעה
יצאתי מסורוקה אחרי משמרת אצל אחי, שנפצע קשה בעזה.
מול בית החולים התנופפו ברוח תמונות שלחטופים. אנשים עברו לידן בלי להסיט את המבט, ופתאום לא יכולתי יותר. הזוועות בטיפול נמרץ - חייליםקטועי ידיים ורגליים, מורדמים ומונשמים, ואנחות הכאב של אלו שהתעוררו - לא נתנו לי מנוח. בעולם שמחוץ לבית החולים אנשים איכשהו מנהלים שגרה, בעוד אחינו ואחיותינו שבויים ומעונים בעזה.
ניסיתי לחשוב מה עוד אני יכולה לעשות. הפגנות, עצומות, כתיבה, שיחות - נראה ששום דבר לא משפיע. יש כנראה אינטרסים לוחמניים ואישיים שמתגברים על השכל הישר.
ואז נזכרתי במחזה "ליזיסטרטה" של אריסטופנס. נשות יוון העתיקה השתמשו בנשקו של החלש - הכוח היחיד שהיה להן - ולא קיימו יחסי מין עם בני זוגן. לקח קצת זמן, אבל כך הסתיימה המלחמה בין אתונה לספרטה.
אולי נזכרתי בזה כי יש חרדיות בארץ ובארה"ב שעושות שביתות מין לטובת הנשים העגונות. או אולי הרגשתי שעדויות הזוועה לפשעי המין שבוצעו ב־7 באוקטובר, ושממשיכים ברגעים אלו ממש, משפיעות על כולנו.
אני קוראת לכן להצטרף אלי לשביתת מין, ללא הגבלת זמן, עד שישובו כל החטופים.
האם זה יעזור? ככל שיצטרפו אלינו יותר מובילות דעת קהל, נשים משפיעות וחשובות, שנמצאות או שצריכות להימצא במוקדי קבלת ההחלטות - זה ישפיע. זה רעיון מטורף, אבל האם העובדה שאחרי חצי שנה עדיין יש חטופים בעזה היא שפויה?
זה צריך להתחיל מאיתנו, הנשים. אנחנו מסוגלות להרות וללדת, לחוות את הרגע המקודש מכל - יצור אנושי יוצא מתוכנו. מישהי מסוגלת לדמיין שתינוק שלה, לא משנה באיזה גיל, נמק במנהרות של עזה? אנחנו שמענו את הזעקות האנושיות של התינוקות כשהם נולדו, ושל עצמנו כשילדנו. האוזניים שלנו מכוונות לשמוע זעקות אנושיות. הקילומטרים שביני לבין עזה לא מצליחים להחריש את הזעקות שעולות משם יום־יום, לילה־לילה.
גם נשים שאינן אימהות - לכולנו יש אחיות ואחים, בנות דודות ובני דודים, אחייניות ואחיינים מתוקים. אתן מסוגלות לדמיין אותם נחטפים, נאנסים, מורעבים, מוכים וסובלים?
אנחנו שמענו את הזעקות האנושיות של התינוקות כשהם נולדו, ושל עצמנו כשילדנו. האוזניים שלנו מכוונות לשמוע זעקות אנושיות. הקילומטרים שביני לבין עזה לא מצליחים להחריש את הזעקות שעולות משם יום־יום, לילה־לילה
נכון, הקריאה שלי יכולה להתפרש כאמירה לא פמיניסטית. שביתת מין של נשים מצטיירת כקבלה של ההנחה המוטעית שמין זה משהו שנשים "נותנות" לגברים, ולא חוויה משותפת. ובכן - אני מציעה שביתת מין גם לגברים, בדגש על בני זוג של נשים שנמצאות במוקדי קבלת ההחלטות. אני מוכנה גם להצטייר כלא פמיניסטית, מרכיב קריטי בזהות שלי, אם זה מה שיעזור להחזיר את החטופים.
איני מכירה, לשמחתי, מספיק בני זוג ובנות זוג של פוליטיקאים ופוליטיקאיות. לכן אני פונה אליהן ואליהם מכאן - הצטרפו אלינו. זו מחאה חברתית שקטה, לא אלימה. וזו ההוכחה הטובה מכל לכך שהאישי הוא הפוליטי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנורבקה נריה בן־שחר
ד"ר רבקה נריה בן־שחר היא מרצה בכירה במחלקה לתקשורת במכללת ספיר, וחוקרת אורחת במכון הדסה ברנדייס
