קפיצת האמונה הנדרשת מכולנו

ישראל מסתבכת בזירה הבינלאומית, וזה הזמן להחלטות עם תודעה ופרספקטיבה היסטורית. דוד בן־גוריון, למשל, היה מתמודד עם הלחץ הבינלאומי באמצעות שילוב של פרגמטיזם וקפיצת אמונה (לעשות את מה שטוב ליהודים, גם מול התנגדות בינלאומית קשה).

הנה שתי דוגמאות מעולות: הראשונה - הכרזת המדינה. משה שרת מגיע מארה״ב ואומר שאין היתכנות להכרזה כי האמריקנים מתנגדים נחרצות, אך בן־גוריון מחליט שאין ברירה ושהוא חייב להכריז. הוא לא מתנתק מפרגמטיזם, אבל קורא בין השורות ומבין שההתנגדות היא בעיקר ממחלקת המדינה. אחרי ההכרזה הוא מחכה לטלפון ברכה, שאכן מגיע מהנשיא טרומן.

השנייה היא מלחמת סיני. ישראל, לצד בריטניה וצרפת, כובשת את כל סיני בכמה ימים. האמריקנים לוחצים לסגת מחשש למלחמת עולם גרעינית, ובן־גוריון לא רוצה, אבל מבין שפה זה כבר גדול עליו. מנגד, הוא לא מוותר לחלוטין על מה שטוב ליהודים ומוודא שהשגנו חופש שיט במפרץ אילת, כמו גם את הסרת האיום המיידי המצרי ואיום המסתננים.

היום אנו זקוקים לשילוב הזה בין פרגמטיזם לקפיצת אמונה. הדרישה מישראל להפסקת אש מניחה שחמאס הוא ארגון התנגדות לגיטימי, ושיש פה שני צדדים למלחמה לאומית. אך זה לא המצב. חמאס הוא ארגון להשמדת ישראלים. הוא מבטיח שיהיה עוד טבח ועוד טבח, עד שכל הארץ תהיה בשליטה פלשתינית אסלאמית.

הלחץ הבינלאומי על ישראל הוא לא מוסרי בעליל, וטומן בקשה שנמתין בסבלנות עד לפעם הבאה שינסו לטבוח בנו. לזה אין דרך להסכים. אך קפיצת אמונה אין פירושה להתעלם מהעולם, או לנהל פוליטיקה פנימית על חשבון אסטרטגיה בינלאומית. אפשר לקרוא בין השורות את ההתנהלות האמריקנית כ"תמשיכו, רק תהיו קשובים".

אפשר לראות את השתיקה היחסית של המדינות הסוניות המתונות כאמירה - אתם חייבים להכריע אם אתם רוצים הסדרים ונורמליזציה בעתיד. לכן, ראשית,אסור להתעלם מהסבל העזתי. יש להסביר לעולם שתמונות קשות זה בדיוק מה שרוצה חמאס, שעושה שימוש באזרחים כמגן אנושי, ולכן את כל הלחץ צריך לרכז עליו. שנית, יש לקחת שליטה על הסיוע ההומניטרי, כדי שנוכל לעבור לתמרן ברפיח.

כמו כן, יש לחדול מיידית ממדיניות שלהתרסה נגד האמריקנים. לנהל את השיח מאחורי הקלעים, ולא לנסות לדבר מעל לראש של הנשיא ביידן ולהמר שטראמפ ייבחר. זו רולטה שתעלה לכולנו ביוקר.

קפיצת אמונה אין פירושה להתעלם מהעולם, או לנהל פוליטיקה פנימית על חשבון אסטרטגיה בינלאומית. אפשר לקרוא בין השורות את ההתנהלות האמריקנית כ"תמשיכו, רק תהיו קשובים"

יש להעביר מסר ברור, כלפי חוץ ובישראל - מטרתנו היא לא הרג, נקמה או כיבוש נצחי של עזה. המטרה שהציבור הישראלי מאוחד מאחוריה היא שחרור החטופים ומיטוט שלטון חמאס.

ולבסוף, להיערך לתמרון ברפיח ולא לוותר עליו, כי הוא התנאי לעסקה ולכניעה של חמאס. בלעדיו קשה להשיג עסקת חטופים, כי לחמאס יש רוח גבית מהעולם.

זה הזמן להחזיק חזק, להיות מאוחדים וברורים בצדקת הדרך. השילוב בין פרגמטיזם לקפיצת אמונה הוא הנוסחה היחידה.