לנוכח עימות עם ארה"ב

ככל שהעימות שלנו עם חמאס וחיזבאללה מתמשך - בממשל ביידן מתגברת הנטייה שהוא ירש מממשל אובמה לפייס את איראן ואת בעלות בריתה. נשיא ארה"ב ביידן הוא אולי ציוני, כהגדרתו העצמית - אבל הוא דוחף את ישראל לתבוסה ברצועה עזה, ואולי גם מול חיזבאללה.

ארה"ב בהנהגתו מנסה לכפות על ישראל הפסקת אש קבועה ברצועה כשחמאס נותר על רגליו, כשחטופים בידיו, כשחלק מצבא הטרור שלו שרד וכשהוא שליט־למעשה על האוכלוסייה. ייתכן שהמניע טמון בהערכת אנשיו של ביידן על הנדרש לבחירתו מחדש בנובמבר הקרוב; וייתכן שהמניע הוא רצונם לעצור את המלחמה כדי "לייצב" את האזור בעזרת איראן, כביכול, ואז להתמקד בזירות חיוניות יותר לדעתם - באוקראינה ומול סין.

יש להניח ולקוות שהלחץ לא ירתיע בסופו של דבר את ישראל מכיבוש רפיח. היא לא יכולה להרשות לעצמה להתקפל, והיא לא חלשה עד כדי סיכון עצמי כזה

קשה לישראלים להבין כיצד המפלגה הדמוקרטית בארה"ב, בראשות ביידן, יכולה לראות באיראן האסלאמיסטית גורם מייצב במזרח התיכון. הדמוקרטים חוששים שבעלות ברית כישראל וסעודיה יגררו אותם למלחמה נוספת באזור. החשש הזה מרסן את תגובתם להתקפות על כוחותיהם ולחסימתו של נתיב שיט בינלאומי, והם אף נותרו בחוסר מעש למול התקדמות המיזם הגרעיני האיראני. תוכניתם לרצועה היא הכנסת חמאס לאש"ף והשלטת ממשלת הרשות ברצועה כשחמאס נותר שם ככוח צבאי דומיננטי, וכשאש"ף, הכולל את חמאס שלוח איראן, הוא מקור הלגיטימציה של השלטון העצמי שם, וגם ביהודה ושומרון. פירוש הדבר: איום איראני בתוככי הארץ, לרבות בשטחים השולטים על ריכוזי האוכלוסייה של ישראל.

יהיו מניעי הדמוקרטים למדיניותם ההרסנית אשר יהיו, העובדה נותרת בעינה: ארה"ב מנסה להוליך את ישראל למה שרוב גדול מאוד בתוכנו מגדיר כתבוסה. זה לא יהיה רק הפסד בקרב, אלא תבוסה. אחרי מכה בלתי נסבלת שהיכה בנו אויב ברברי, הוא ישרוד וימשיך לאיים על הגבול הדרומי־מערבי, ומחוז התיישבות מפואר יינטש.

יתרה מזאת, אחרי החולשה בבריחה מלבנון ספגנו את האינתיפאדה השנייה, אחת ממתקפות הטרור המערערות ביותר בתולדותינו. אבל תוצאות תבוסה הפעם, אחרי מכת 7 באוקטובר, יהיו קשות יותר מהאינתיפאדה השנייה. ניצחון חמאס, חלילה, עלול לחולל אסונות חמורים מעבר למתקפת טרור, ולסכן את יסודות הביטחון של ישראל.

הפגיעה האסטרטגית והמורלית תהיה בלתי נסבלת. לפיכך, יש להניח ולקוות שהלחץ לא ירתיע בסופו של דבר את ישראל מכיבוש רפיח. היא לא יכולה להרשות לעצמה להתקפל, והיא לא חלשה עד כדי סיכון עצמי כזה.

נוסף על כך, ייתכן שהלחץ האמריקני על ישראל יפעל נגד עצמו: ככל שהוא מחריף, כך חמאס מתעכב בתקווה שהלחץ האמריקני יעשה את שלו. בגלל הלחץ האמריקני, ואולי גם בגלל רתיעתם של גורמים שלטוניים וצבאיים הנוטים לרצות את האמריקנים, הנהגת חמאס "זכתה" בהקלה לא מבוטלת של הלחץ על כוחותיה בדרום הרצועה ובמרכזה. התוצאה הלא מפתיעה היתה העמדה הבלתי מתפשרת שהיא נקטה במשא ומתן על החטופים.

יש סיכוי, אפוא, שחמאס יתבצר בעמדות שגם ארה"ב לא תוכל לעכל. הרי גם ארה"ב עצמה לא יכולה לדרוש מישראל הפסקת אש קבועה כשהחטופים מעונים בידי קלגסים סדיסטים. גם לנוכח החלטה במועצת הביטחון המורה על הפסקת אש, ארה"ב תתקשה לדרוש מישראל לקיים אותה כשהחטופים אינם משוחררים.

ארה"ב עצמה גורמת להקשחת חמאס, וכך אולי לא ייוותר כל נתיב מעשי מלבד מתקפה ישראלית הכרחית על ריכוזי הטרור בדרום הרצועה ובמרכזה. ייתכן שדווקא חמאס הוא זה שיסכל את רצון ארה"ב לכפות הפסקת אש. במצב כזה, יהיה עלינו לתקוף את מה שנותר מחמאס, לנסות להציל חטופים ללא עסקה או לכפות עסקת שחרור, ולאחר מכן לכונן ברצועה שלטון צבאי ולהתפנות לאיום שמצפון.