אחד מרגעי השיא של מגילת אסתר הוא רגע ההחלטה של המלכה להתייצב ללא הזמנה ולעמוד לפני המלך. לפי הפרוטוקול, היא היתה אמורה להמתין לקריאה - אבל השעה דחקה, ובסכנת חיים גדולה היא העזה לפרוץ את כללי הטקס.
העמידה הזו שלה מתוארת במגילה בשלוש מילים: "ותלבש אסתר מלכות". זה לא הבגד שעשה אותה למלכה, אלא התודעה הפנימית שמילאה את ההכרה ואת תודעת השליחות. מכוח ההכרה הזו היא ידעה שזוהי שעת שליחות הציבור שלה, ומכוח הציבור יכולה היתה לעמוד במשימה.
הבגד יכול להטעות, כפי שלמדנו ב"בגדי המלך החדשים". נכון שלבגדי מלכות ושררה יש עוצמה והם גורמים ליראת הבריות - אבל כמה מביך זה לראות אנשים ללא הבנה וללא בשלות שעוטים על עצמם גלימה. אומרים שהבגד עושה את האדם, אבל ברור לכולנו שבגד יכול להיות גם כיסוי ועלה תאנה לערווה גדולה. כל כך קל להפוך בגד לכסות על בגידה ורמייה.
את התמונה העצובה הזו שרטט עבורנו הנביא ישעיהו לפני 2,700 שנה (ישעיהו ג, ד-ה): "וְנָתַתִּי נְעָרִים שָׂרֵיהֶם וְתַעֲלוּלִים יִמְשְׁלוּ בָֽם. וְנִגַּשׂ הָעָם אִישׁ בְּאִישׁ וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יִרְהֲבוּ הַנַּעַר בַּזָּקֵן וְהַנִּקְלֶה בַּנִּכְבָּֽד".
יותר מדי אנשים בישראל מבקשים להנהיג בכל כוחם, ולהשפיע על הכלל מכוח הקבוצה הסקטוריאלית שלהם. מעטים רואים את הכלל לפני הקבוצה הפרטית שלהם
קשה לדייק את תמונת הפרודיה הפוליטית יותר מהשרטוט הזה. אל מול תמונה קשה זו מזדקרת לתפארת תמונת החברה הישראלית כולה. חברה שמשדרת עוצמה פנימית של מחויבות, נאמנות, שליחות ומסירות. בחודשים שעברו מאז שבת שמחת תורה התגלו בקרבנו כוחות חיים, ובתוכם נשים ואנשים עם תודעת מנהיגות ואחריות לכלל האומה.
אני חוזר אל אסתר הלובשת מלכות, ושואב ממנה השראה לדמות המנהיגה הראויה לאומה: הצעד הראשון שעשתה, לפני שהעזה לעמוד ולבקש על עמה, היה להורות לכנס את היהודים במקום אחד. היא הבינה לעומק את מעמדה כשליחת ציבור. היא הבינה שאין מלכות ללא עם, ושאין משמעות למנהיגות אם אין מאחוריה עם שלם ומאוחד. אדם יכול להתמודד במפלגה ולהזדהות עם קבוצה אידיאולוגית, אבל ברגע שבו נבחרת לתפקיד שמאגד את כלל האומה - הסקטוריאליות חייבת להיות ממך והלאה. זהו מבחן המנהיגות הממלכתית.
אני מתבונן פנימה, אל כוחות החיים שמתגלים לנו כאן בישראל. יותר מדי אנשים פועלים מכוח סקטוריאלי, ומבקשים להנהיג בכל כוחם ולהשפיע על הכלל מכוח הקבוצה הסקטוריאלית שלהם. מעטים רואים את הכלל לפני הקבוצה הפרטית שלהם ומוכנים להיות שליחי ציבור של ממש.
ימי הפורים כבר כאן, ועוד מעט יגיעו ימי ההוד שבין פסח ליום העצמאות. אלה ימים שמחייבים קשב עמוק לכל חלקי העם מצדדיו השונים. טקסי יום הזיכרון ויום העצמאות השנה יהיו כל כך רגישים, והם מוכרחים להיות מעוצבים השנה בהסכמה רחבה, ולא בהחלטות המתקבלות מכוח שררה.
יש לממשלה הנבחרת בישראל יכולת להחליט על אופי הטקסים באופן חוקי, ומתוך שיקולים צרים של סקטוריאליות. אבל יש לאנשיה גם את חופש הבחירה להתעלות אל מחוזות הממלכתיות, ובצוותים משותפים של כל חלקי החברה לייצר את אופי הימים האלה, שיהיו לנו לימי קוממיות ונחמה.
הכותב הוא ראש מיזם 929
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו