"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
רבים מבקשים להנהיג, אך מעטים רואים את הכלל לפני הקבוצה הפרטית שלהם
אחד מרגעי השיא של המגילה הוא רגע ההחלטה של אסתר להתייצב אצל המלך ללא הזמנה • היא מחליטה להיות מנהיגה ומבינה שללא עם מאוחד אין משמעות למנהיגות • אותה ההבנה צריכה לעצב גם את טקסי יום הזיכרון והעצמאות הבאים לפתחינו
ישיבת ממשלה במהלך המלחמה . צילום: קובי גדעון / לע"מ

רבים מבקשים להנהיג, אך מעטים רואים את הכלל לפני הקבוצה הפרטית שלהם

אחד מרגעי השיא של המגילה הוא רגע ההחלטה של אסתר להתייצב אצל המלך ללא הזמנה • היא מחליטה להיות מנהיגה ומבינה שללא עם מאוחד אין משמעות למנהיגות • אותה ההבנה צריכה לעצב גם את טקסי יום הזיכרון והעצמאות הבאים לפתחינו

הרב בני לאו
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

אחד מרגעי השיא שלמגילת אסתרהוא רגע ההחלטה של המלכה להתייצב ללא הזמנה ולעמוד לפני המלך. לפי הפרוטוקול, היא היתה אמורה להמתין לקריאה - אבל השעה דחקה, ובסכנת חיים גדולה היא העזה לפרוץ את כללי הטקס.

העמידה הזו שלה מתוארת במגילה בשלוש מילים: "ותלבש אסתר מלכות". זה לא הבגד שעשה אותה למלכה, אלא התודעה הפנימית שמילאה את ההכרה ואת תודעת השליחות. מכוח ההכרה הזו היא ידעה שזוהי שעת שליחות הציבור שלה, ומכוח הציבור יכולה היתה לעמוד במשימה.

הבגד יכול להטעות, כפי שלמדנו ב"בגדי המלך החדשים". נכון שלבגדי מלכות ושררה יש עוצמה והם גורמים ליראת הבריות - אבל כמה מביך זה לראות אנשים ללא הבנה וללא בשלות שעוטים על עצמם גלימה. אומרים שהבגד עושה את האדם, אבל ברור לכולנו שבגד יכול להיות גם כיסוי ועלה תאנה לערווה גדולה. כל כך קל להפוך בגד לכסות על בגידה ורמייה.

את התמונה העצובה הזו שרטט עבורנו הנביא ישעיהו לפני 2,700 שנה (ישעיהו ג, ד-ה): "וְנָתַתִּי נְעָרִים שָׂרֵיהֶם וְתַעֲלוּלִים יִמְשְׁלוּ בָֽם. וְנִגַּשׂ הָעָם אִישׁ בְּאִישׁ וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יִרְהֲבוּ הַנַּעַר בַּזָּקֵן וְהַנִּקְלֶה בַּנִּכְבָּֽד".

יותר מדי אנשים בישראל מבקשים להנהיג בכל כוחם, ולהשפיע על הכלל מכוח הקבוצה הסקטוריאלית שלהם. מעטים רואים את הכלל לפני הקבוצה הפרטית שלהם

קשה לדייק את תמונת הפרודיה הפוליטית יותר מהשרטוט הזה. אל מול תמונה קשה זו מזדקרת לתפארת תמונת החברה הישראלית כולה. חברה שמשדרת עוצמה פנימית של מחויבות, נאמנות, שליחות ומסירות. בחודשים שעברו מאז שבת שמחת תורה התגלו בקרבנו כוחות חיים, ובתוכם נשים ואנשים עם תודעת מנהיגות ואחריות לכלל האומה.

אני חוזר אל אסתר הלובשת מלכות, ושואב ממנה השראה לדמות המנהיגה הראויה לאומה: הצעד הראשון שעשתה, לפני שהעזה לעמוד ולבקש על עמה, היה להורות לכנס את היהודים במקום אחד. היא הבינה לעומק את מעמדה כשליחת ציבור. היא הבינה שאין מלכות ללא עם, ושאין משמעות למנהיגות אם אין מאחוריה עם שלם ומאוחד. אדם יכול להתמודד במפלגה ולהזדהות עם קבוצה אידיאולוגית, אבל ברגע שבו נבחרת לתפקיד שמאגד את כלל האומה - הסקטוריאליות חייבת להיות ממך והלאה. זהו מבחן המנהיגות הממלכתית.

אני מתבונן פנימה, אל כוחות החיים שמתגלים לנו כאן בישראל. יותר מדי אנשים פועלים מכוח סקטוריאלי, ומבקשים להנהיג בכל כוחם ולהשפיע על הכלל מכוח הקבוצה הסקטוריאלית שלהם. מעטים רואים את הכלל לפני הקבוצה הפרטית שלהם ומוכנים להיות שליחי ציבור של ממש.

טקס יום הזיכרון בכותל המערבי, צילום: אורן בן חקון

ימי הפורים כבר כאן, ועוד מעט יגיעו ימי ההוד שבין פסח ליום העצמאות. אלה ימים שמחייבים קשב עמוק לכל חלקי העם מצדדיו השונים. טקסי יום הזיכרון ויום העצמאות השנה יהיו כל כך רגישים, והם מוכרחים להיות מעוצבים השנה בהסכמה רחבה, ולא בהחלטות המתקבלות מכוח שררה.

יש לממשלה הנבחרת בישראל יכולת להחליט על אופי הטקסים באופן חוקי, ומתוך שיקולים צרים של סקטוריאליות. אבל יש לאנשיה גם את חופש הבחירה להתעלות אל מחוזות הממלכתיות, ובצוותים משותפים של כל חלקי החברה לייצר את אופי הימים האלה, שיהיו לנו לימי קוממיות ונחמה.

הכותב הוא ראש מיזם 929

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...