ממשלת ישראל איבדה את הצפון?

כבר חמישה חודשים שמתנהלתשגרה מתוחה מאודביישובי הצפון ואין גורם, בממשלה או בצבא, שיודע לומר לציבור לאן כל זה מתפתח. חילופי ירי על תשתיות צבאיות בין ישראל לחיזבאללה נמשכים, וימי קרב בצפון מגיעים לעיתים לסף מלחמה, כמו זה שהיה בשלישי (12.3) עם כ־100 רקטות שנורו לגולן. ביום ראשון (10.3) שלחו ראשי רשויות בצפון מכתב לראש הממשלה ובו הציבו דרישות בשלושה נושאים: ביטחון מפני ירי של חיזבאללה וחדירת מחבלים ליישובים, החזרת מערכות החינוך לפעילות סדירה ותקציב לחיזוק הצפון - תקציב שכבר הובטח אך עדיין לא התקבל.

זעקת ראשי הרשויות בצפון נשמעת במקביל לדיונים על תפיסת ביטחון לאומי חדשה לישראל שנדרש לעדכן נוכח מתקפת חמאס ב־7.10, וההבנה של הדרג המדיני והצבאי שהישענות על הטכנולוגיה לבדה לא תספק את מענה ההגנה הנדרש לישראל בגבולותיה.

היה זהבן־גוריוןשהגה את תפיסת הביטחון הלאומי של ישראל ב־1952. אף שתפיסתו לא הפכה למשנה סדורה, נקבעו לה שלושה מרכיבים: הרתעה, התרעה והכרעה. המרכיב הרביעי, הגנה, נוסף לתפיסה בוועדת מרידור (2006) שעסקה בגיבוש תפיסת ביטחון לאומי עדכנית. התוספת נבעה מהשינויים בטבע המלחמה, שהפכו את העורף לחזית נוספת של הלחימה. מרכיב ההגנה בתפיסת הביטחון הלאומי מבוסס על מערכות ההגנה של ישראל, המכוונות להתמודד עם הרקטות והטילים של האויב ("חץ", "שרביט קסמים", "כיפת ברזל"), וכן עם מכשולי הגדר בגבול הצפון, בקו הירוק וברצועת עזה.

מתקפת 7 באוקטובר הוכיחה שוב שאין מערך אחד (יבשתי, אווירי, ימי או תת־קרקעי) שמעניק פתרון מוחלט לאיומים, כפי שאמר ב־2019 מפקד פיקוד צפון לשעבר האלוף יואל סטריק, וכן ש"אש האויב תופעל לא רק לצורך טרור והפחדה אלא גם לצורך שיתוק העורף", כפי שהזכיר באותה שנה האלוף תמיר ידעי בתפקידו כמפקד פיקוד העורף. דברים אלה ומצב העורף כיום בצפון ובדרום, שאמנם אינו משותק אך חווה נסיגה תפקודית משמעותית, מחזקים את הצורך בגיבוש מענה שאינו צבאי בלבד לחזית האזרחית. אלא שמעדויות המתפרסמות במקורות גלויים אנו למדים שגיבוש תפיסת הביטחון הלאומי של ישראל ימשיך להיות תהליך צבאי בעיקרו וישאב את הגיונו מהחשיבה הצבאית, ולפיכך שלא צפויים שינויים במרכיבי תפיסת הביטחון הלאומי. מדובר על הגדלת כוח האדם של הצבא וציודו באמצעי לחימה, על חיזוק עצמאות ישראל בחימוש ועל גיבוש קואליציה מול האיום האיראני. מה שהיה הוא שיהיה.

תפיסת החוסן היא תפיסה משלימה לחזית האזרחית. עיקרה הוא בחיזוק היכולת של מערכת, יישוב או קהילה לפעול בגמישות בעת הפרעה ולשמר רציפות תפקודית ככל הניתן. האמצעי המרכזי לכך הוא חיזוק תשתיות חברתיות וקשרים חברתיים, המכונה בספרות המקצועית "הון חברתי"

אלא שכדי לבנות לחזית האזרחית תפיסה שלמה שתסייע לישראל להתמודד עם התקפות מסוגים שונים, יש לשלב בין מאמצים צבאיים לאזרחיים ולהפוך את המאמצים האזרחיים לחלק מתפיסת הביטחון הלאומי. תפיסת החוסן היא תפיסה משלימה לחזית האזרחית. עיקרה הוא בחיזוק היכולת של מערכת, יישוב או קהילה לפעול בגמישות בעת הפרעה ולשמר רציפות תפקודית ככל הניתן. האמצעי המרכזי לכך הוא חיזוק תשתיות חברתיות וקשרים חברתיים, המכונה בספרות המקצועית "הון חברתי". השקעה בקידום תפיסת חוסן משתלמת מול ההוצאות הצפויות בשיקום קהילות מותקפות בעורף. די אם נתבונן בקהילות הנגב המערבי, שלפני 7.10 קנו להן שם בשל חוסנן ושגשוגן. שכן אילולא חוסנן הראשוני של קהילות רבות מבין אלה, יכולתן לשמר רציפות תפקודית (גם מינימלית) ולשקם את חייהן הקהילתיים והנפשיים (גם נוכח קשיים מרובים) היתה בלתי אפשרית.

ראשי הרשויות בצפוןאינם נזעקים לשווא. שוועתם לתקציב לחיזוק הצפון אינה סיסמה ריקה מתוכן. מדובר בצעד הכרחי לחיזוק חוסן התושבים בקהילותיהם ולשימור רציפותם התפקודית. חוסנם של התושבים פועל כמכפיל כוח בחיזוק החוסן הצבאי והלאומי גם יחד, ולכן הכרחי לכלול את תפיסת החוסן כמרכיב נוסף בתפיסת הביטחון הלאומי של ישראל.