הרצאת טרוריסט אינה חופש הביטוי | ישראל היום

הרצאת טרוריסט אינה חופש הביטוי

תארו לכם מצב שבו מוסד אקדמי יוקרתי פותח את דלתותיו למחבל מורשע. דמיינו אותו צועד בגאון וניצב על במה שנשמרה בשבילו. שערו בנפשכם שהוא לוגם כוס מים, מכחכח בגרונו ופוצח בנאום לפני סטודנטים ואנשי רוח. וחישבו על הרגע שבו אתם יכולים להפסיק לדמיין. כמה מפחיד הרגע הזה? 

היום זה כמעט קרה. מוחמד כנאענה, ראש תנועת בני הכפר ומחבל שהורשע בסיוע לחיזבאללה וריצה 30 חודשי מאסר, הוזמן להרצות בכנס בנושא יום האדמה באוניברסיטת ת"א. במשך ימים ארוכים אירגנו תאי המפלגות הליכוד ביתנו, הבית היהודי ויש עתיד מחאה ברשת, ואתמול אף יצאו להפגין. במשך כל אותם ימים הודיעה האוניברסיטה כי תאפשר את קיום ההרצאה בשם חופש הביטוי, ורק אתמול בערב הודיעה כי סוף סוף אירועי יום האדמה עדיין יתקיימו, אבל כנאענה לא צפוי להרצות בהם. הסיבה הרשמית: "לאור חשש לפגיעה בסדר הציבורי, ומאחר שהבקשה לאישור השתתפותו המפורשת של כנאענה הגיעה רק לאחרונה, ללא מתן אפשרות להיערכות, האוניברסיטה אינה מאשרת את השתתפותו באירוע".

מוזר שהבקשה הגיעה "רק לאחרונה", כי המחאה התחילה כבר לפני שבוע. נראה כי מדובר בתירוץ זעיר של האוניברסיטה, שפשוט לא ציפתה לרעש התקשורתי שיצר האירוע. ככלל, יש תחושה שהאוניברסיטה איבדה כיוון. פלורליזם וחופש הביטוי הם מסלעי היסוד שעליהם נשענת האקדמיה, אבל אם השמאל החליט לקחת בעלות על חופש הביטוי - אז באוניברסיטת ת"א הוא עושה זאת בצורה עלובה מאוד. כתלמידת האוניברסיטה בולט מאוד שהסטודנטים הימנים מושתקים - לא פחות. רק כשקורה משהו גדול כגון נאום של מחבל מורשע, מצליחים סטודנטים אלו להישמע. 

צריך להזכיר לאנשי האקדמיה כי כשמדובר בשיח של טרור, עקרון חופש הביטוי מתרוקן ממשמעות, כי הטרור ביסודו שולל אותו. כאן לא מדובר בדעות לגיטימיות, אלא באלימות שאין לה מקום בחברה. אני רוצה להאמין בכנות שתאי השמאל שטענו שהמחאה נגד הרצאת כנאענה היא "סתימת פיות" נמצאים בקצוות הקיצוניים ביותר של המפה הפוליטית, כי זה מקומו היחיד של הטרור. הוא בוודאי לא זכאי למקום מרכזי ולקבלת חותמת כשרות ממוסד יוקרתי דוגמת אוניברסיטת ת"א.

לא בכל יום אני בוחרת להתייצב לצד הימין, ולרוב אני גאה לקרוא לעצמי שמאלנית, אבל היום הוא לא יום כזה. היום הוא היום שבו השמאל תמך בקיום הרצאה של מחבל מורשע. אי אפשר להזמין טרוריסט להרצות לסטודנטים ואז לזעוק על אובדנו של התהליך המדיני. השניים בהכרח סותרים זה את זה - במקום שבו יש אלימות אין שיח. הבושה אינה רק של מארגני האירוע ושל תומכיו, אלא של כל מי שעמד מנגד - כי שתיקה כמוה כהסכמה לטרור.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר