שימו עצמכם במקום הניצולים

ביום השואה הזה אני רוצה בראש ובראשונה לבקש סליחה. סליחה ומחילה מהניצולים, שלא נהגנו בהם כראוי, יכולנו ולא עשינו וניסינו אך לא צלח בידנו. סליחה ומחילה מאלה שעברו את הגדולה שבזוועות האנושיות, ששרדו עינויי גוף ונפש ועלו לישראל כשרכושם הוא רק מלבוש דל ותקווה בלב. אלה הם אותם אנשים ממש שכעבור שישה עשורים מוצאים עצמם מתדפקים על דלתות הממשל, מתחננים לעזרה, וידנו לעיתים קצרה מלהושיע.

בימים אלה חלה תפנית. שר האוצר יאיר לפיד, בן לניצול שואה, החליט להעביר מאות מיליוני שקלים לטובת הניצולים. זוהי החלטה ראויה, ואם תתממש תחולל שינוי צודק וראוי לעשרות אלפי ניצולים החיים בתוכנו.

שנים ארוכות אני עוסק בעניינם של ניצולי השואה, כראש עירייה, כיו"ר הסוכנות היהודית ועד לפני כשנה כיו"ר שדולת ניצולי השואה בכנסת. כואב את כאבם, נלחם את מלחמתם. בשנים האחרונות אני מוצא עצמי לא פעם מתבייש; מתקשה להביט בעיניו של ניצול שואה שמספר לי בעיניים כלות כי הוא נאלץ לבקש כסף משכנים ומחברים על מנת לרכוש תרופות; משפיל מבט אל מול ניצולת שואה שמתחננת לקבל שעה או שעתיים של עזרה בביתה.

למרות השינוי המובטח, הבעיה היא לא רק תקציבית, אלא התנהגותית. הקשחת הלב למול ניצולי השואה והקשחת הקריטריונים לקבלת עזרה, הביורוקרטיה הממשלתית, ריבוי הארגונים העוסקים בנושא והיעדר רשימה אחת מעודכנת של ניצולי השואה, כל אלה מקשים את חיי הניצולים והופכים את מערך הזכויות לסאגה בלתי נגמרת של תחינות ובקשות.

ביום השואה הזה אני רוצה לפנות לא לשרי הממשלה, אלא דווקא לפקיד הפשוט. אותו עובד מסור שיושב בביטוח הלאומי, במשרד הרווחה, במשרד הבריאות וברשויות אחרות המטפלות בניצולי שואה. אותו פקיד הוא לעיתים רבות קרן האור היחידה שיש לניצול שואה. הוא הקשר שלו לממסד ובכוחו להפוך עולמות למען ניצול השואה. אני קורא לכל אדם שנמצא בקשר עם ניצול שואה: אנא, שימו עצמכם במקומו. שימו עצמכם במקום אותו אדם שלאחר כל מה שעבר בחייו מבקש אך ורק להזדקן בכבוד. קחו אותו ביד, תנו לו כוס מים וחיוך ועיזרו לו לקבל את מה שמגיע לו. בזכות ולא בחסד.

בעוד שנים לא ארוכות תשפוט אותנו ההיסטוריה על מה שעשינו, ובעיקר על מה שלא עשינו. נוכל ללמוד על השואה, להזכיר אותה וללמד את ילדינו, לעמוד בכל שנה בצפירה ולדרוש ממשפחת העמים לחזור ולשנן את הלקחים הקשים העולים משואת העם היהודי. לדבר אחד לא תהיה הזדמנות שנייה - ליחס הוגן לניצולי השואה.

הזמן הוא כאן ועכשיו. כולנו, אזרחים פשוטים, פקידי מדינה, ראשי עיר ושרי ממשלה; כולנו אחראים ועל כולנו מוטלת החובה לעשות כל שביכולתנו על מנת להקל את חייהם של ניצולי השואה. יש הרבה חובות בחיינו - במקרה הזה זוהי חובה שהיא לפני הכל זכות גדולה, זכות שתעמוד לנו לעד במשפט ההיסטוריה.