ישראל חייבת להיכנס עכשיו לרפיח

ב־10 במארס, בעוד שלושה ימים, יתחיל חודש רמדאן. "אחד מהדברים הכי מצחיקים ששמעתי", אמר השבוע בשידור בכאן 11 העיתונאי סולימאן מסוודה, "זה שחמאס 'לא רוצה הסלמה ברמדאן, משום שזה חודש קדוש'. רמדאן הוא אכן החודש הקדוש ביותר בלו"ז המוסלמי - אבל גם הקרבות הכי חשובים באסלאם התרחשו ברמדאן".

ובינתיים - אצלנו גוררים רגליים. יש כאלה שמתייחסים לחג, כמו שסולימאן ציין, כאילו לא חיינו כאן בעשרות השנים האחרונות, שבהן מדי שנה כל חודש רמדאן הפך לחודש המתוח, האלים והרצחני ביותר כלפי יהודים. ויש כאלה שמתייחסים אליו בחרדת קודש, מרתיעים בל ניגע ברמדאן, שמא הר געש יתפרץ - כאילו הלבה הרותחת לא מציפה את רחובותינו כבר חודשים רבים.

חמאס מתעתע בנו וצוחק, גורר אותנו למשחק האינסופי שלו, של אכזריות ורוע. הם יודעים שהחטופים, האנשים שהם עקרו ממיטותיהם, הם סוגיית הלב כאן בחברה הישראלית. הם יודעים, ולכן מציבים תנאים הזויים לעסקת חטופים, ולא מוכנים למסור מידע בסיסי ביותר, כמו מי מהחטופים עדיין בחיים. הזרוע המדינית של חמאס משדרת מסר יותר "רך", אם אפשר בכלל להשתמש במילה הזו ביחס לחמאס, ואז הזרוע הצבאית מקשיחה עמדות מול ההצעות הנדיבות מאוד של ישראל. אנחנו כמו יו־יו בידיו של סינוואר, לא יוזמים אלא נגררים.

במשך חודשים הסבירו לנו, בצדק, שלחץ צבאי מייצר אפקטיביות לקראת עסקת חטופים. אבל כרגע אין באמת לחץ צבאי על נקודות תורפה, והזמן היקר אוזל. הדרג המדיני לא נתן לדרג הצבאי הנחיה לנקות את אל־מוואסי ממחבלים, לכבוש את מחנות המרכז ולהתקרב לרפיח. הדרג המדיני גורר רגליים, נושא עיניו למתווכות לקראת עסקה.

ייאמר לזכותו של קבינט המלחמה, על כל גווניו, שכולם בדעה אחידה שחייבים מבצע ברפיח, אבל למציאות יש לפעמים דינמיקה שונה מהצהרות. תארו לכם תסריט שבו חמאס מצליח לגרור אותנו לתוך רמדאן, לשבוע הראשון שלו, ועד אז אנחנו לא מתחילים מבצע ברפיח. ואז, בשבוע הראשון, הוא מסכים לעסקה מוגבלת תמורת שקט עד סוף רמדאן. לקראת סוף רמדאן הוא שולף שוב קלף של עסקה נוספת - מוגבלת גם היא, כמובן - תמורת עוד שבועות ארוכים של הפוגה, נסיגה מסוימת של צה"ל, חזרה של עזתים לצפון הרצועה ושחרור מחבלים, כמובן. בינתיים הוא ישקם את עצמו ואת הכוח שנותר לו, ויתכונן למערכה. אפקטיביות הפעולה שלנו ברפיח נגזרת מכך, והיא תרד פלאים, אם בכלל תצא הפעולה אל הפועל.

השבוע שוחחתי עם גורם מוסמך בגוף ביטחוני. לדבריו, ההרתעה הישראלית נשחקת כיום משתי סיבות: הראשונה היא השיח חסר האחריות על החטופים, בעיקר בכלי התקשורת המרכזיים במדינה, והשנייה היא העובדה שהם לא מאמינים שישראל תיכנס לרפיח, בטח לא ברמדאן.

ולכן - רפיח עכשיו. רפיח עכשיו, עם חיילינו המופלאים, עם המסירות שלהם, עם אומץ ליבם ויכולותיהם הדמיוניות. רפיח עכשיו, בלי להתחשב ברמדאן, בלי להסס, עם תוכנית סדורה ויעילה, כפי שצה"ל ניהל את המלחמה עד כה. בשיטתיות ובעוצמה, ובעיקר - עכשיו.