הדבר המרגיז ביותר מאז ה־Poke

פייסבוק שברה בשנים האחרונות את אחד המחסומים שחשבתי שלעולם לא ייפרצו. מחסום האנונימיות. אם בעבר תרבות הטוקבקים הגועליים, בהם נשפך רפש על אדם, נעשתה במסווה של שמות בדויים וכינויים, הרי שבשנים האחרונות, עם זרימת עולמות התוכן לתוך הרשת החברתית, והשימוש במודול התגובות באתרים השונים, לא רק שהמגמה לא נעצרה, היא אף התחזקה.

הרשת החברתית, בדומה ליתר מרחבי האינטרנט, מלאה בתגובות קשות, באנשים שלא מהססים להשתמש במקלדת שברשותם כדי לצלוב את כל מה שעובר בדרכם. וכל זה - תוך פרסום שמם המלא ותמונתם. לא פעם הדברים גובלים בהסתה, ואף חוצים את הגבול הזה. מעבר לרובד האלים, יש בדברים האלה סכנה של ממש, מכיוון שלרוב מדובר בזרם, בהיסחפות אחרי חצאי עובדות, מידע שלא נבדק, או דיעה אישית של אחד הכותבים שאינה מבוססת כלל.

כפתור ה־Dislike, מהבחינה הזו, הוא המשכה של המגמה השלילית שמדרדרת את תרבות הדיון לתהום, ולדעתי, הדבר המרגיז ביותר מאז המצאת ה־Poke. אם עד עכשיו נתקלנו באגודל המופנה למטה רק ב־YouTube, כשגם שם הוא לא הביא עימו שום בשורה, גיוסו לפייסבוק יזמן עימו גל חדש של שונאים, מסיתים ומעליבים, שיוכלו להיות שליליים, בקלות, תוך שימוש בכפתור אחד. מעבר לזה, מדובר בכלי נוסף שירדד עוד יותר את הדיון, קרי "אני לא אוהב את דבריך, אבל לא בהכרח מתכוון לנמק למה".

אני לא מתכוון להאשים את פייסבוק במדרון בו נעה תרבות הדיון בארץ. פייסבוק הוא לא ואקום. מנגד, הוספת מרכיבים מסוג זה, בוודאי שלא תורמת. השאלה שכולנו צריכים לשאול היא איך אנחנו עוצרים את ההידרדרות, כל אחד מאיתנו. עד אז - נותר לנו ליהנות מהימים האחרונים ללא הכפתור, כי כמו כל שינוי בפייסבוק - קודם כל אנחנו כועסים, ואז אנחנו מקטרים. בפייסבוק, כמובן.