יידום בין עזה לרפיח

בספר יהושע עם ישראל, ובראשו יהושע בן נון, יצא למלחמה נגד מלכי חברון - ירמות, לכיש ועגלון - שנקראו מלכי הדרום. במהלך המרדף אחרי הצבאות הנסוגים ביקש יהושע "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון", כדי לאפשר לצבאו למקסם את הניצחון במערכה ולהמשיך במרדף אחרי האמורים.

כך גם בימינו, ישראל באמצעות צה"ל כבשה וכתשה את רצועת עזה, למעט רפיח. צה"ל צבר הישגים קרקעיים רבים, השמיד מאות תשתיות חמאס וחיסל אלפי מחבלים. בדיוק כמו יהושע בן נון, זאת תהיה איוולת היסטורית לא להמשיך את תנופת ההצלחה גם לרפיח ולמקסם את המומנטום הצה"לי. ברור לכולם, גם לחברי קבינט המלחמה, כי ניצחון מלא ומימוש מטרות המלחמה מחייבים פעולה ברפיח ומענה מבצעי וקבוע למניעת הברחות ממצרים, שלא יאפשרו בעתיד התפתחות מפלצת טרור חדשה ברצועת עזה, שתכה בנו שוב בזמן ובמקום הנוחים לה.

לראייתי, השיקול החשוב ביותר הוא השפעה על סיכויי השבת החטופים. אם יש הסכם מקובל וראוי שבו יושבו חלק מהם, יש מקום לדחות את הכניסה לרפיח. אם אין, השמדת יכולותיו האחרונות של סינוואר תעצים את הלחץ עליו

הלחימה ברפיח בהיבט הצבאי, מול מחבלי חמאס, אינה אמורה להרתיע אותנו. צה"ל הוכיח את יכולותיו הקטלניות בלחימה מול ארגון חמאס. האתגר המבצעי הוא כיצד להתמודד עם מאות אלפי הפליטים שנמצאים במרחב ומשמשים מגן אנושי לשאריות גדודי חמאס. לפני שלושה חודשים וחצי צה"ל התמודד במקצועיות עם תושבי צפון הרצועה, כלומר הניסיון והידע לטפל ולנייד מאות אלפי פליטים קיים בצה"ל, ועכשיו צריך רק להחליט ולבצע.

יש שיאמרו כי הבעיה היא המצרים והאמריקנים והאיומים שהם משגרים לישראל, אך אם נתעמק במסרים, המצרים כבר מתכוננים לפעילות צה"ל ברפיח, מעבים את הגדר בגבול, מכינים שטחי הכלה, ובכך מסמנים לנו במעשים בשטח ולא בדיבורים כי הם משלימים עם פעולה צבאית ברפיח ומוכנים לה.

הממשל האמריקני, שמטרתו העיקרית היא לסיים את המלחמה שפוגעת לדידו בסיכויי הבחירה מחדש של ביידן, רוצה למנוע פעולה ברפיח. הם מסווים זאת בדאגה (כנה) לפגיעה במאות אלפי הפליטים. אי לכך, תוכנית מבצעית שתיתן מענה לחשש האמריקני - שהוא גם אינטרס ישראלי מובהק - וביצוע מדויק שלה יאפשרו לצה"ל לפעול למרות רעשי רקע מהזירה הבינלאומית, אך ללא אולטימטום לעצירת הלחימה בפועל.

השיקול האחרון והקריטי הוא המועד לביצוע.

נוסף על כך - החשש מחודש הרמדאן, כיצד תשפיע הפעולה על סיכויי השבת החטופים, וכמה זמן יידרש לפינוי האוכלוסייה. לראייתי, השיקול החשוב ביותר הוא השפעה על סיכויי השבת החטופים. אם יש הסכם מקובל וראוי שבו יושבו חלק מהם, יש מקום לדחות את הכניסה לרפיח. אם אין, השמדת יכולותיו האחרונות של סינוואר תעצים את הלחץ עליו ובסבירות גבוהה תייצר גמישות נוספת אצל אויבינו.

בכל תהליך קבלת החלטות אנו נדרשים לבחור בין אלטרנטיבות. במקרה של רפיח הן מורכבות. דבר אחד ברור כשמש: מדינת ישראל לא יכולה, אם חפצת חיים היא, לסיים את המלחמה ללא טיפול יסודי ברפיח, כולל ציר פילדלפי, השמדת יתרת מחבלי חמאס שבה, הגברת הלחץ על סינוואר לשחרור החטופים, מציאת פתרון קבע למניעת הברחות ממצרים ומניעת בנייה מחדש של כוח טרור חמוש נגד ישראל.