אל תלכו להצביע

מי אמר: "הבחירות העירוניות גורליות", "העירייה זה איפה שהאזרח מקבל את רוב השירותים שמגיעים לו" ו"הבחירות קובעות את איכות החיים"? התשובה היא שכולם אמרו, כל מועמד בכל מקום בארץ משקיע יותר משאבים בלשכנע על אודות חשיבות הבחירות מאשר בלהציג משהו בעל משמעות לבוחר.

היום ב-11:00 נשדר באתר ובעמוד הפייסבוק של ישראל היום את "העיר שלי", הפודקאסט המוניציפאלי של "ישראל היום", בשידור חי. אתם מוזמנים לשאול שאלות בפייסבוק בזמן אמת ונשתדל לענות עליהן. האזנה נעימה!

למעט כמה מקרים חריגים, אין הבדל בין הרשימות השונות בערים השונות בישראל, אין דרך לעבור מבחן טעימה עיוור ולהבדיל בין הרשימות. אלה בעד קשישים, צעירים, הורים ולהט"בים, ואלה בעד להט"בים, הורים, צעירים וקשישים. מובן שיש רשימה שקצת יותר קורצת לדתיים, רשימה אחרת שקורצת לבעלי רכבים דורשי חניה חינם, ושלישית שמבטיחהגינות כלביםושבילי אופניים. כולם, אגב, יישבו באותה קואליציה, יגרדו פירורים מהשולחן ויגזרו סרט במתנ"ס המשופץ, בבית הכנסת החדש או בחניון העירוני המובטח. במילים אחרות, כולם בעד מה שטוב ונגד מה שרע, כולם חורגים מעט שמאלה או ימינה בשביל עוד כמה קולות, אבל בגדול אין שום הבדל, כולם זורמים.

צריך להודות, הפוליטיקה המקומית עלובה. זה לא באג במערכת, אלא פיצ'ר. כלומר, המערכת תוכננה להיות עלובה, על כן היא מושכת מועמדים עלובים, שהם שכפול זה של זה. וזה לא שלמועמדים לא אכפת, אכפת להם, אבל הם נאלצים להתקיים בסביבה בלתי אפשרית, כזו שגם מתמרצת שחיתות ורדידות, וגם תוחמת את מרווח האפשרויות לכמעט אפס.

החינוך, אולי המוצר הציבורי החשוב ביותר למעט ביטחון, כמעט לא מושפע מהדמוקרטיה העירונית. אמנם יש עיריות עשירות שמשקיעות יותר כסף בחינוך, אבל ערים עם חינוך טוב יותר קיימות כי הן עשירות, לא כי ראש העיר "בעד מה שטוב ונגד מה שרע". אגפי החינוך העירוניים מתעסקים בסידורי עבודה ובשיבוץ תלמידים, פחות בחינוך. גם איכות המדרכות, איסוף האשפה ופני העיר נקבעים לא לפי מצעי הרשימות, אלא אם קיימים בעיר אזורי תעשייה עשירים שנכללו בתחומי העיר בזכות ועדת גבולות היסטורית מימי מפא"י. לא חשוב מי יהיה ראש עיריית בת ים, הוא לעולם לא יוכל לתת שירות טוב כמו ראש עיריית ראשון לציון השכנה, והסיבה היא שעל איכות החיים בראשון לציון משלמים העסקים באזור התעשייה של ראשון, ולבת ים אין אזור תעשייה.

הפער בהכנסות הארנונה בין הערים והשליטה המוחלטת של המדינה בעיריות מנבאים את איכות החיים המקומית יותר מכל רשימה. החליטה המדינה שהעירייה תעניק הנחות ארנונה - תהיה זו עיר עם אפס שירותים; החליטה המדינה לצ'פר באזור תעשייה - בתי הספר ישופצו; החליטה על שכונת מגורים שתביא לגירעון בארנונה - צפו לכבישים צרים ופקקים בבוקר.

לא חשוב מי יהיה ראש עיריית בת ים, הוא לעולם לא יוכל לתת שירות טוב כמו ראש עיריית ראשון לציון השכנה, והסיבה היא שעל איכות החיים בראשון לציון משלמים העסקים באזור התעשייה של ראשון, ולבת ים אין אזור תעשייה

חברי המועצות עצמם הם מתנדבים שנאלצים להתנדב שעות ארוכות, אז המועמדים הם או אידיאליסטים עייפים, או מושחתים שמקבלים את שכרם בדרכים אחרות, או אלה הרואים בכיסא מקפצה - לרוב זה כל השלושה. המועצה עצמה לרוב היא גם חותמת גומי עירונית, לא גוף מקומי מחוקק אמיתי, אז מי שפוי מספיק ללכת לתפקיד כזה? הפתרון לבעיה העירונית מצוי בכנסת, לא במועצות המלאות חברים משוכפלים. זה לא פופולרי להגיד, אבל אני לא מתמודד אז לא אכפת לי: הארנונה למגורים חייבת לעלות ולהיות בהלימה עם עלות השירותים העירוניים, הערים חייבות אוטונומיה חינוכית ותכנונית, הערים הן אלה שצריכות לשלוט במיסים, בתחבורה הציבורית ובשירותים הסוציאליים.

הרשימה הגדולה ביותר בכל מועצה תהיה השנה הימנעות, כי התושבים מבינים שמדובר בכיסאות מוזיקליים, שאיכות חייהם נקבעת בכנסת ולא בעירייה, ושעדיף ללכת לים מאשר לקלפי. למי שאכפת מהעיר שלו, כדאי שיצביע קודם בעד סדר עדיפויות עירוני, דווקא בבחירות לכנסת.