אירוויזיון 2024 - אירופה לא מחכה לנו

איך שלא נסתכל על זה, הפוליטיקה תמיד היתה חלק מהתחרות. כשמי שהעניק את הניקוד היה חבר שופטים - וקל וחומר כשקהל הצופים הפך שותף בחלוקת הנקודות. וכשאירופה לא אוהבת את ישראל, היא דואגת להפגין זאת בקור קיצוני ובמינימום אדיבות.

לכו תשלחו נציג לאירופה, כשבתקשורת העולמית ישראל מופיעה בהקשר של אינתיפאדה בשטחים, מלחמה בלבנון או קריסת משא ומתן להסדר מדיני.

השאלה היא האם עדן הצעירה והמוכשרת צריכה לספוג את כל המשא הכבד הזה בשלב כל כך מוקדם בקריירה שלה, האם היא תוכל להתמודד עם הפרעה אפשרית בביצוע השיר מצד צופה (קרה פעמיים - ב־2010 וב־2018)?

באפריל 1988,ירדנה ארזיייצגה את העם היושב בציון עם "בן אדם" באירוויזיון שהתקיים בדבלין. אם אתם חושבים שהעיר שהביאה לעולם את בירה גינס אהדה אי־פעם את ישראל - אתם לא בכיוון. התחרות התקיימה ארבעה חודשים אחרי פרוץ האינתיפאדה הראשונה: "את נוסעת לדבלין לעולם לא כל כך אוהד. העלית את זה בחשבון?", שאלה רבקה מיכאלי את ארזי לפני היציאה לתחרות. "אני מודעת לעובדה שישראל נמצאת היום במצב של דימוי בינלאומי ירוד מאוד", אמרה ירדנה. "אין לי ברירה, ככה אני אסע. מקווה שהציבור בארץ יהיה איתי ויידע שמה שלא יהיה, קצת תרחמו עלי". מתוך רצון לנחם אותה אמרה מיכאלי "בסדר, פחות מ־20 (המקום הלפני אחרון) אי אפשר להגיע".

ירדנה הגיעה למקום ה־7 והמכובד, ועשתה זאת למרות יחס שלילי של אירופה, ובמיוחד של צוות ההפקה האירי. אבל אם אנחנו מחפשים השוואות אקטואליות כדי להבין מה מצפה לעדן גולןבמאלמה שבשבדיה, הדוגמה הטובה ביותר היאשרית חדד. חדד ייצגה את ישראל עם השיר "נדליק ביחד נר" במאי 2002. היו אלה ימי האינתיפאדה השנייה. אוטובוסים ומסעדות היו מטרות קבועות לפיגועי טרור.

וישראל, למרות מאות ההרוגים, סבלה מתדמית התוקפן. כל זאת משום שיצאה למבצע "חומת מגן", שחתר למגר את הטרור שיצא משטחי הרשות הפלשתינית ביהודה ושומרון. היציאה לטאלין שבאסטוניה היתה כאב ראש ביטחוני. מצבה של חדד בסקרים לא היה מזהיר, וההפקה, כך טענה המשלחת, שוב עשתה הכל כדי להכשיל. הדכדוך היה כל כך גדול, שרשות הדואר הפעילה שירות מיוחד: משלוח מברקי ברכה לעידוד הנציגה הישראלית. "או שאנחנו זוכים במקום הראשון או שהאנטישמיות תנצח", אמר צביקה פיק, מלחין השיר. ולמרות זאת, מבחינתו של המאסטרו חשוב היה להגיע לטאלין: "גם אם יתממש התסריט הכי הגרוע, נקודה אחת והמקום האחרון, ישראל היתה חייבת להשתתף ולהגיד לעולם 'אנחנו כאן'".

אז נכון, חשוב לישראל להראות לעולם ש"עם ישראל חי", אבל צריך להיות גם חכם ולא רק צודק. בשנים הקשות של ישראל נשלחו לתחרות נציגים מנוסים, אמנים שעמדו מול קהל גדול וידעו להתמודד איתו. ומכאן שגם אחרי הופעות שלא זכו להצלחה בבמה הגדולה של אירופה (יש שיגידו - של העולם כולו), הניסיון, ועזרה שקיבלו מהסביבה התומכת, יכלו לרכך מעט את תחושת הכישלון או האכזבה.

אין ספק - מדובר במעמסה נפשית עצומה, אין אמן שלא הודה בזה. הרי מדובר בכבוד הלאומי של כל מדינה, שלא לדבר על מדינה כמו שלנו. השאלה היא האם עדן גולן הצעירה והמוכשרת צריכה לספוג את כל המשא הכבד הזה בשלב כל כך מוקדם בקריירה שלה, האם היא תוכל להתמודד עם הפרעה אפשרית בביצוע השיר מצד צופה (קרה פעמיים - ב־2010 וב־2018)? איך היא תסתדר עם ביקורת או עקיצות של קהל או חברי צוות שיפוט ממדינות עוינות? והאם תוכל לעמוד בפני ניקוד נמוך שכל מטרתו להשפיל את ישראל, ולחלוטין לא קשור ליכולותיה של עדן?

על פניו נראה שאיגוד השידור האירופי סיפק לנו את הסולם לרדת מהעץ. אז בואו נחסוך מעצמנו כאב ראש השנה, ואולי אפילו את ההשפלה. בואו נישאר עם הגאווה הלאומית ועם עמדתנו להציג שיר שמבליט את הנרטיב הישראלי לאירועי 7 באוקטובר (גם אם ברמיזה). שיר שנוכל להפיץ בשלל אמצעים לעולם הרחב, ומספר את הסיפור שלנו.