פרשת איבגי: שווה לתקוף מינית בישראל

בחורה יקרה, רוצה להשפיע? לשנות? להגיע לתפקידי מפתח? לפני הכל, כדאי שתצטיידי בתודעה עצמית שמוכנה לכך שיכול להיות שבדרך אל ההצלחה יזרקו לך קריצה, חיוך ממזרי, אולי ישלחו ידיים, או שתרגישי חייבת לשתף פעולה קצת. הרי הטיפוס למעלה חייב להימשך.

יש לי הצעה בשבילך: כשאת בוחרת בגד בבוקר, שימי לב שהוא יהיה צנוע, בלי מחשוף. ושלא יהיה צמוד מדי, כן? שלא תגרמי חס וחלילה לעובד שלידך או לבוס לפזול הצידה. כי הוא יודע ששווה לו. כשאת עובדת עם גבר, שימי לב לאוצר המילים שלך, להבעות הפנים, לשפת הגוף. ודאי שאת לא מנסה "בטעות" לפתות אותו. לגרום לו לשדר לך שאת סקסית. כי הוא יודע ששווה לו. נסי לא להיות יותר מדי לבד עם הגבר הזה, בייחוד לא בשעות לא "נורמטיביות". הוא לא מרוסן, כי הוא יודע ששווה לו. הוא נגע בך? אמר לך משהו שלא הרגשת איתו בנוח? הנוכחות שלו מטרידה אותך? זה מה יש. הוא חזק ממך. וזה שווה לו.

כן, מתברר ששווה לתקוף מינית בישראל. שווה לשלוח ידיים לאישה, לבחורה או לילדה בניגוד לרצונה, למשש ולצאת בזול. מקסימום לשבת קצת (אבל ממש קצת) בכלא. שימו לב למספרים: 70% מתיקי עבירות המין החמורות בישראל נסגרים בהסדרי טיעון. בשנת 2014, מתוך 144 נאשמים באונס, 106 הורשעו באמצעות הסדר טיעון. ב־2015, מתוך 151 נאשמים באונס, 107 הורשעו בהסדר טיעון. אתם מבינים? יוצאים בזול.

אני רואה את משה איבגי מביט בי ממסך הטלוויזיה, אבל הפעם לא מדובר בפרק של "הבורר". איבגי פילס את דרכו ברגישות רבה, כך מתברר, אל מהדורת החדשות, שם הקריין מספר כי הוא חשוד בביצוע עבירות מין בארבע נשים. והנה הריטואל הקבוע - חקירות, הכחשה, כתבי אישום – אבל נראה שגם הפרשה הזו תסתיים בכלל בהסדר טיעון.

שלשום הציעה ח"כ מיכל רוזין להקים בתי דין ייעודיים לפגיעות מיניות וזכתה לתגובות מגוונות - מתמיכה גורפת ועד זלזול מוחלט. אני רוצה לומר לח"כ רוזין - את צודקת. כשם שיש בתי דין לעבודה ובית דין לענייני משפחה, צריך להיות גם בית דין כזה. הגיע הזמן לגרום לכל אלה שחושבים שמותר ללטף, לקרוץ, להעיר ולשלוח ידיים, שהמחיר שישלמו יהיה כבד ולא יסתיים בהסדר טיעון מגוחך.

המחשבה הזאת מבחילה. נשים מנוצלות מינית הן כבר חלק מהנוף. וכשאני מדברת על נוף אני יודעת היטב על מה אני מדברת. אני בחורה צעירה, חירשת ודוברת שפת הסימנים, וגם מתמחה במשפטים. אני מבלה לא מעט זמן בחברת גברים חזקים ובעלי השפעה, ואף שאני דוברת שפה אחרת, אני יודעת לזהות היטב מה מתרחש סביבי. ואני פוחדת. פוחדת פחד מוות.

הכותבת היא חירשת דוברת שפת הסימנים, פעילה לקידום זכויות חירשים וכבדי שמיעה ומתמחה במשפטים