המהומות בערד: לחזור לכבוד ההדדי

"ערד היתה ותישאר פנינת הנגב", זאת יאמר לכם כל ערדניק גאה גם אם עזב לפני שנים או הגיע ממש לאחרונה. את האהבה והנאמנות לערד היפה שלנו זר לא יבין. אני מתגוררת בערד 37 שנים ובחרתי לגדל בה את בניי אשר אכלו, שתו ונשמו חינוך ערכי־חברתי כנורמה, בדיוק כפי שקיבלתי אני.

לצידי, שכנים חילונים וחסידי גור, אנשים מקסימים, נעימים וחמים. כי מה בן אדם רוצה אם לא לחיות בשקט? שוררת בינינו שכנות מכובדת, היא שולחת לי חלה לשבת, שלום מחויך בבוקר, לבעלה אני משאילה את הכבלים להטעין את המצבר ברכב, מברכים בחגים ובימי הולדת ובעיקר מקיימים רצון הדדי לשכנות איכותית וטובה. אבל האידיליה הזו מסתכמת בגבולות הרחוב ורחוקה כרגע מלהיות נחלתם של תושבי ערד. התושבים שמתמודדים בגופם ובנפשם בשנים האחרונות בחזיתות רבות ומכריעות בעיר סופגים מלחמת התשה בהוראת ובחסות פוליטיקאים חרדים בכירים ביותר מחסידות גור. אין כאן שום מלחמת דת ושום דבר מזה לא קשור ליהדות. הכל מתחיל ונגמר בפוליטיקה וכולנו קורבנות של הורדות ידיים ואגו.

חסידי גור - שאגב מובן לי ולתושבים רבים כי אינם רוצים כלל במלחמה זו - קיבלו הוראה לעבור לערד ונשלחים כחיילים בחזית כנגד התושבים הוותיקים. בין המשימות: השתלטות על מבנים ומוסדות חינוך באופן פיראטי, פתיחת עסקים לא חוקיים בלי למצמץ, התנכלות קשה לשכנים, הסתות פומביות, התפרעויות ותקיפת תושבים חילונים, הגשת אינספור תלונות שווא במשטרה וידם עוד נטויה. הם מנסים להראות לנו, תושבי ערד החילונים, את הדלת החוצה.

מיום הקמתה ערד מושתתת על מעורבות קהילתית בין חילונים, דתיים מכל הזרמים ובדואים, קולטת עלייה מפוארת ורבגונית, עם חיי תרבות וקהילה של כלל האוכלוסייה ללא אפליה, הדרה או כפייה. ערד נודעה כקהילה מפוארת, משגשגת ומעוררת הערצה בסובלנות ובקבלת האחר - חייה ותן לחיות עם כבוד הדדי, ואת זה אני רוצה בחזרה. עם תחושת הביטחון המנטלי והפיזי שלא חותרים תחתיי כדי לגרום לי להתייאש ולעזוב, מבלי שמנסים לפגוע בי או להדיר אותי כאישה שלא "באה למישהו טוב" בעיניים. שלא יפגעו בילדיי כי הם נוסעים בשבת, שלא "יקשטו" לי את העיר בשלטי ביזוי והסתה.

פוליטיקאים ועסקנים שעושים הון על גבנו – הלו, רבותיי, תעצרו לרגע ותסתכלו מסביב. מהאלימות אין רווח לאף אחד וכולם מפסידים, גם אתם. הילדים של שני הצדדים גדלים באווירה מלחמתית ושנאת חינם מיותרת, הפילוג מתעצם וטוב לא יצא מזה. באמת חשב מישהו מהנהגת גור שתושבי ערד ימסרו בהכנעה את המפתחות לעיר ויעזבו? האם חילוני מעלה על דעתו לעבור לעיר חרדית ובאלימות לשנות את צביונה? מתי תעצרו? די והותר לנו כעם יהודי נרדף. במוצ"ש האחרון תושבי ערד הוותיקים והחילונים אמרו את דברם ועומדים איתנים ונחושים, אנו נשיב באותו המטבע אם נתבקש לכך, כי הגיעו מים עד נפש. ועוד לא דיברנו על סליחות וכיפור שאוטוטו בפתח.

הכותבת היא תושבת ערד ותיקה, מייסדת הפורום "איזה ישן זה בערד" ומגשרת קהילתית