יהדות עולמית ויהדות מקומית

העיר ניו יורק, שכבר ראתה מחזה או שניים, זוכה בימים אלה למחזה לא שגרתי בעליל: 4,500 שליחי חב"ד מ־94 מדינות הגיעו להשתתף בכינוס השנתי של התנועה, זה שממנו הם חוזרים לאחר מכן לארבעת קצות תבל (קמבודיה, אלסקה, פרו וגבעתיים אלו באמת קצוות שלכאורה אין שום קשר ביניהם).

הבחירה בניו יורק, אגב, היא מתבקשת וברורה לחסידים: כאן שוכן המרכז הפועם של החסידות, ומכאן ניהל ביד רמה את הדאגה ליהדות העולמית כולה האדם שגרם להם לגדל ילדים בפנום פן ובקוסקו - הרבי מליובאוויטש. כינוס עם פריסה עולמית כל כך מרשימה ומגוונת הוא לא רק עדות לסיפור הצלחה מטורף בכל קנה מידה, אלא הזדמנות להרים לרגע את הפריסקופ מעל ה"שלולית" הקטנה שבה אנו חיים, כאן בארצנו הקדושה, ולקבל תמונת מבט גלובלית יותר על יהדות העולם.

ובכן, מלבד העובדה שאת היהדות העולמית מטרידים עניינים שונים לחלוטין, כמו שיעורי התבוללות גואים או שמירה על מסורת יהודית גם בעידן שבו בכל כמה חודשים הטכנולוגיה משכללת את עצמה, הרי הכינוס הזה מאפשר לנו להבין גם משהו על עצמנו, הישראלים: לא אחת אנו בתחושה כי רק עוד רגע, ונגיע לפתחם של מלחמת אחים או קרע תרבותי. שהרי מה חשוב יותר מעוד ויכוח על מתווה הכותל, מדיון על חוק הגיוס או ממשבר פוליטי סביב חוק החמץ? והנה, לפתע אתה מבין שעם כל הכבוד לתחושת האפוקליפסה שיש מי שמנסים למכור לנו, היהדות העולמית היא הרבה יותר יציבה, עמוקה ומאתגרת מכך. זו יהדות שבה קודם כל - וזה לא מפתיע - יש חשיבות אדירה לזהות של חבריה, למסורת ולערכים של אלפי שנים, שאין שום תחליף שיכול למלא את חללם.

ואכן, אחת מכוכבות העת האחרונה היא אותה "הדתה" מפורסמת. אותה תופעה שהמזהירים מפניה חרדים ומבועתים מטקס קבלת שבת תמים וילדותי שנערך בגן הילדים בכל יום שישי, או שסופרים כמה אזכורים יש בספרי הלימוד למדרשים ולאגדות חז"ל. אבל דווקא פה, כשאתה פוגש את שליחיו של הרבי, אלו שבגאווה ובמסירות שמתקבלת באהבה גדולה בקרב קהילתם עורכים אפיית מצות בווייטנאם, ליל סדר בבנגקוק או סדנת יצירה של חנוכייה וסביבונים בבית חב"ד במנהטן, מתחדד לך עד כמה התבלבלנו.

שהרי אם נרצה ואם לאו, עיני יהודי כל העולם נשואות באופן טבעי אלינו לישראל. מיליוני זוגות עיניים שבוחנות כיצד אנו מתנהלים וכיצד אנו חיים ומשמרים באקטיביות את זהותנו היהודית. והם יותר משמחים לראות שבעיקר מכאן, ממולדת העם היהודי, יוצאת בשורת החיבור ליהדות ולערכיה. שהרי אם פעם היינו רק אור לגויים, הרי היום אנו גם אור ליהודים.

ומילה אחרונה לסיום: לא אחת אנו מבכים על המנהיגות שאבדה או על התנהלותם של מעצבי דעת קהל. מספיק להסתכל על המעצמה המהפכנית שבבסיסה דאגה לכל יהודי באשר הוא והיכן שהוא, כדי להבין מי הוא מנהיג אמיתי. והרבי מליובאוויטש הוא כזה.

הכותב הוא יו"ר מפעל השליחות של חב"ד בישראל