"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
השמרנות החדשה - תקווה מימין

השמרנות החדשה - תקווה מימין

גיל רונן
, עודכן

בשמי השמרנות המערבית, פרופ' ג'ורדן פיטרסון, הפסיכולוג־פילוסוף־מחנך מקנדה, ומיילו יאנופולוס, העיתונאי־פרובוקטור הבריטי־אמריקני, הם כוכבי על, חוד החנית של שמרנות מסוג חדש. בניגוד לשמרנים המשמימים של פעם, החדשים לא עושים שימוש בנימוקים דתיים. המתקפות שלהם על היריבים משמאל אפקטיביות ומכאיבות, ומבוססות על מחקרים. הם רהוטים, אסתטיים ומשעשעים, וסוחפים אחריהם מיליוני צעירים. הם מתעקשים לדבר דווקא באוניברסיטאות, כולל השמאליות ביותר ומאלצים את הצד השני לנסות ולהשתיק אותם ביד גסה, וכך הם צוברים עוד אהדה.

הם לועגים לתקינות הפוליטית, ולא חוששים להתעמת עם מה שהם רואים כעמוד התווך שלה - הפמיניזם הרדיקלי. הם עושים זאת כי הם מבינים שבאמצעות שטף בלתי פוסק של תעמולה אנטי־גברית, חוגי המגדר של השמאל הצליחו לגרום להמוני נשים לאמץ את "המגדר" כמעגל הזהות המרכזי שלהן, ולדחות מעליהן את מעגלי הזהות של המשפחה והלאום, שהוגדרו עבורן כ"תודעה כוזבת" פטריארכלית. הצלחה זו שינתה מהקצה לקצה את כל יחסי הכוח הפוליטיים במערב.

בנובמבר של השנה שעברה, ההשקעה האדירה של השמאל בפוליטיזציה של הנשים היתה אמורה להשתלם בענק, עם עלייתה לשלטון של הנשיאה הראשונה בתולדות ארה"ב. אבל אז קרה משהו לא צפוי. מיליוני נשים הצביעו לדונלד טראמפ לאחר שהחליטו שהפמיניזם לא יקבע עבורן במי לבחור - ושבני הזוג שלהן אינם האויב. ארה"ב עמדה על סף התהום, ולקחה צעד גדול לאחור. אלמלא פעילותם של השמרנים החדשים, שסדקה את אחיזת "התקינות הפוליטית" בקרב הנשים המשכילות, ספק אם זה היה קורה.

יאנופולוס הפך למרואיין ומרצה מבוקש. כהומוסקסואל מוחצן מהסוג שהשמאל אהב לטפח, הוא יכול לומר דברים שאחרים לא יעזו. הוא נהנה לירות משפטי מחץ כמו "הפמיניזם הוא סרטן" - אבל מגבה את טיעוניו במחקרים, ולתבלם בהומור וראוותנות מבדרת.

למי שתוהים כיצד יכול הומוסקסואל להתייצב לצד השמרנות, הוא מסביר שדווקא להומואים יש סיבה טובה לחשוש מהגירה בלתי מבוקרת למערב ומעליית האסלאם, שאינו ידוע בסובלנות כלפיהם.

פיטרסון יותר מהורהר ואקדמאי, ופחות פרובוקטיבי, אך לא פחות פופולרי ומשפיע. ניתוחיו את קלקולי הזרם הניאו־מרקסיסטי הפכו ללהיטי יו־טיוב. הוא קורא להפסיק את המימון הציבורי לחוגי המגדר באוניברסיטאות - חוגים שאין להם ערך אקדמאי אמיתי, לדבריו, ומהווים בסך הכל קתדרות לאינדוקטרינציה רדיקלית.

כל זה מתחיל לחלחל אלינו אט־אט, כמו כל דבר מערבי. אם יש משהו שיכול לשבור את כוחו המצמית של השמאל הרדיקלי - זה הדבר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...