עד כמה משפיעה על חיינו הישות האמורפית הקרויה "ארגוני הנשים"? קחו לדוגמה את השבועיים האחרונים. מלבד משבר חוק הגיוס, נפח חדשותי ניכר הוקדש לנושאים שארגוני הנשים בחרו עבורנו: שיעור ישן של רב שאינו פמיניסט דגול, אפליה מדומיינת בחלוקת פרסי ישראל, מפקדת הטייסת הראשונה ועוד. זה תמיד כך. קצב הנחתת הנושאים על ראשינו כה מהיר, שאנחנו פשוט כבר לא מצליחים לזכור במה עסקנו לפני כמה ימים.
על מה לא דיברו ארגוני הנשים מעולם? על מה לא פורסם אף פעם תחקיר ב"עובדה"? על הפגיעה הקשה בחייהן של רבבות הנשים שמתגוררות בסמוך לאוכלוסיות המסתננים, לדוגמה. האבסורד הגיע לשיא בצעדת "יום האישה", שבמסגרתה הגיעו ה"פמיניסטיות" לדרום תל אביב, לא כדי לדרוש את פינויים של המסתננים משם - בשל הפחד והדיכאון שהשליטו על נשות האזור - אלא להפך, כדי לתבוע במפגיע את הישארותם. הן עתרו לבג"ץ, נשיאת העליון הקשיבה, וחברות הכנסת יחימוביץ' וזנדברג בירכו על ההחלטה. הגירוש שוב הושהה.
האבסורד נובע מסיבה פשוטה: תנועת הנשים, עושה רושם, נשלטת על ידי השמאל הקיצוני. במרכזה ניצבת "שדולת הנשים" של הקרן לישראל חדשה. לצידה פועלים "חוגי המגדר" באוניברסיטאות, הידועים כחוגים השמאליים ביותר במדעי החברה, וזה הישג בתחרות לא קלה. זאת ההנהגה שמכתיבה לארגוני הנשים הגדולים - נעמת, ויצו, אמונה - את סדר היום הפוליטי הרדיקלי מאז סוף שנות ה־80. אפילו הכנסת אימצה את תפיסת העולם של ארגוני הנשים, עם הקמת הוועדה לקידום מעמד האישה ב־1992 על ידי ח"כ דאז נעמי חזן ממרצ.
מניסיון של יותר מ־12 שנות פעילות מול הכנסת אני יכול להעיד שחברי הכנסת הנבחרים חיים בחשש כבד מפני הפקידות - מנהלות ועדות, יועצות משפטיות, חוקרות, אפילו עוזרות - שאמורות בכלל לסור למרותם. לחלקן הגדול הכשרה כזו או אחרת במסגרת חוגי המגדר וארגוני הנשים, והן רואות עצמן שייכות לשבט נשי "מוחלש" המצוי במרד קדוש מול שלטון גברי אפל, שכולל את הח"כים הזכרים.
אם לשפוט לפי תוצאות הבחירות, מרבית נשות ישראל דווקא אוחזות בדעות שמרניות למדי. אם באמת היו שואלים אותן מה הן רוצות, רובן היה תומך במאי גולן ובשפי פז, הנאבקות לסילוק המסתננים. אבל הגוף המכונה "ארגוני הנשים" לא שואל; הוא מנחית. בעלות עמדות הכוח מציגות לשאר הנשים דמות מעוותת ומפחידה של הגבר היהודי, מציעות להן פיתויים שונים כדי לגייסן למלחמה ב"פטריארכיה" דתית־ימנית מדומיינת ומתאכזרות למי שמעזה למרוד. זהו מנגנון גאוני, חשוך, עוקף דמוקרטיה.
בעוד כשנתיים ימלאו מאה שנה לתיקון החוקה בארה"ב, שהעניק לנשים את זכות הבחירה. חבל שבארצנו, ולא רק בה, הן איבדו אותה שוב.
גיל רונן הוא יו"ר תנועת המשפחה
