"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

החרדים והמדינה: מבט עם תקווה

,עודכן

70 שנה אחרי קום המדינה, אפשר להבחין בריקוד העדין שמקיימת היהדות החרדית עם הציונות והמדינה. מרבים לבכות את הקרע בין החרדים לציבור הכללי, אבל המציאות מורכבת הרבה יותר. הגישה החרדית למדינה, מהאידאולוגיה ועד ליחס המעשי, מפותלת מאוד.

מנהיג אגודת ישראל הראשון, הרב יצחק מאיר לוין - שחתם על מגילת העצמאות – כיהן כשר הסעד, אבל מנהיגי אגודת ישראל אחריו נמנעו מנשיאה בתואר שר. שנים אח"כ, דרש ביהמ"ש העליון מליצמן לבחור בין התואר שר לבין התפטרות והוא, בהוראת רבותיו, שינה את המסורת הוותיקה והצטרף לשולחן הממשלה. בעקבות עבודות הרכבת בשבת, התפטר ליצמן. אך לאחר שחזר בו, לא שב לתפקידו הקודם אלא הוביל שינוי חקיקה, שאפשר לו שוב לשמש כסגן שר במעמד שר. בישיבת פוניבז', המייצגת את הזרם המרכזי של החרדיות הליטאית, מדי יום עצמאות נתלה דגל ישראל. מסבירים שם שכך ציווה הרב יוסף שלמה כהנמן, מייסד הישיבה. הרב מפוניבז' גם נמנע מאמירת תחנון ביום העצמאות, אבל המנהג הזה לא נשמר. כמו שאמרנו, ריקוד עדין.

במעגלים הרחבים של החברה החרדית מתגבשות בשנים האחרונות קבוצות, המבקשות דיון מחודש ביחס למדינה. כשהציבור הכללי מבקש למצוא תקווה ביחסים עם החרדים, הוא מדגיש את הקבוצות הללו והשינוי המשמעותי בתוכן. לא צריך. התקווה מצויה בכל היהדות החרדית. בלי הלל חגיגי ובלי פטישים וקצף, היהדות החרדית מחוברת לכלל העם.

בעבר הייתה מחלוקת, לא זרות וניכור. כיום, גם המחלוקת לא רלוונטית. הציונות כבר אינה תופעה שיש לחשוש שתגבש זהות יהודית חסרת דתיות, אלא היא מדינה חיה וקיימת, שבתוכה חיים מיליוני יהודים. זהות הישראלי רחוקה מזו שתכננו עבורו קברניטי כור ההיתוך. ההפריה ההדדית מרובה. הדת נוכחת בשיח, בתרבות וברחוב. המגזר החרדי מצדו, הוא מהלאומיים במדינה. בלי אידאולוגיה סדורה שמעניקה משמעות דתית למדינה, החרדים אוהבים אותה אהבה פשוטה של יהודים למדינה שלהם ושל אחיהם.

ברמה המעשית, הדרך ארוכה. אי שירות החרדים בצה"ל היא הסוגיה הנפיצה שביחסיהם עם החברה, ולצדה סוגיות כבדות משקל נוספות, כמו מעמד הרבנות וההשתתפות בשוק העבודה. אולם ברמה המהותית, כל דיון על התנגשות ההשקפה החרדית עם ההשקפה הציונית, הוא לא דיון של אתמול, אלא של שלשום. זה מאחורינו.

אם יורשה להיות אופטימי, שבעים השנה הבאות צופנות לא מעט אפשרויות לתיקון היסטורי, בכל הנוגע ליחסי הקבוצות השונות במדינה. אם רק יידעו לא ללחוץ, ולהניח לכך שהחרדים לא שרים את ההמנון, ובמקביל להבין שלמרות זאת, הם שותפים אמיתיים בחברה - הדרך להסדרת הבעיות המעשיות תהיה קלה הרבה יותר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר