רגע לפני שליגת העל נפתחת, מינהלת הליגות באה עם בשורה - יש ספונסר חדש במקום הקודם, והוא גם יזרים שמונה מיליון שקלים לשתי עונות. על פניו נחמד. ליגת העל בכדורגל היא לא בדיוק הפרמייר ליג, ואם יש מישהו שמוכן לשים כסף במותג הצולע הזה - יבורך. אבל אז הסירו את הלוט והסתבר שהליגה תיקרא ג'פניקה, מותג המסעדות של ברק אברמוב, הבעלים של בני יהודה. חבל שלא קראו לה ליגת הקומבינציה, על שם אחד התפריטים במסעדה.
להגיד לכם שנפלתי מהכיסא? לא ממש. אחרי מה שעברנו בשנים האחרונות - הבקרה תקציבית שהתרסקה מול אמיר כבירי, סיפורי עכו, ואגדות אלי טביב, שעבד פה על כולם בעיניים בלי שיקום צדיק אחד ויגיד מספיק - ההחלטה להפוך את אברמוב לספונסר של הליגה היא עוד חלק מאותו שיבוש מערכות ופגיעה באינטרס הציבורי. כזה שחוזר על עצמו בכל פעם בתחפושת אחרת. מה שמדהים זה שאפילו נציג אחד במינהלת לא התנגד להסכם. שלושה נמנעים, וזהו.
אשר אלון, שרק לפני שבועיים היה קורבן של הטרלה ברדיו תל אביב, עלה אתמול ברדיו ללא הפסקה ובמפגן של היתממות לא הבין מה רוצים ממנו ומחבריו במינהלת שאישרו את ההסכם עם אברמוב. הוא אפילו סיפר שהמינהלת דחתה הצעות של ספונסרים אחרים שהציעו חסות לחמש שנים. באמת ויתרתם על חוזה לחמש שנים ממישהו אחר? ואני חשבתי שהאינטרס הוא לחוזה ארוך טווח שייצר מחויבות והזדהות - כפי שהיה למכבי ת"א בכדורסל עם הספונסרים המוצלחים שלה לאורך שנים.
בלי להיכנס לבעיות האישיות של אברמוב - שנעצר לא מזמן בחשד להלבנת הון ועבירות מס, ואני מקווה בשבילו שייצא מהעניין בשלום - לא נתקלתי בפטנט דומה בשום מקום אחר, שבו בעלים של אחת הקבוצות הוא הספונסר של הליגה עצמה.
המועקה שלי מהסיפור הזה קשה, כי היא סימפטום לתחושה שמקבלי ההחלטות פה, לא משנה אם זה בכדורגל או במשרד התחבורה, באמת חושבים שהציבור מטומטם. סיפור הגשר מעל נתיבי איילון וסיפור הספונסר של הליגה חד הם - איך שלום חנוך שר? הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם.
