האירועים האנטישמיים ביומיים האחרונים צריכים להדאיג את ראשי המדינות באירופה ובעולם כולו. אירועים אנטישמיים אינם סתם תקריות. הם הסימפטומים של מחלה קשה מאד, אותה צריך להכריע ביד חזקה. כשאני מסתכל על אירופה בכלל ועל צרפת בפרט, אני רואה חברה במשבר. וכמו בכל משבר חברתי, מוסרי, כלכלי ומדיני היהודים הם תמיד בקו הראשון. האנטישמיות באירופה לובשת כל כך הרבה פנים שזה כבר מדאיג באמת. יש קודם כל אנטישמיות ערבית־מוסלמית מהפרוורים על רקע איסלאמיסטי ושנאת ישראל בשיתוף השמאל הקיצוני בעל אובססיה נגד ישראל.
רבים מעדיפים להאשים את הימין הקיצוני. האנטישמיות של הימין הקיצוני, מקורה בלאומניות וניאו־נאציזם הופיע בשולי תנועת האפודים הצהובים, בסביבה מרדנית. אם מדובר באיסלאמיסטים, בשמאל, או בימין, היהודי מסמל את הממשל, הרפובליקה והרשויות. כולם החליפו את המילה יהודי בציוני. כך ראינו שלטים עליהם כתוב: מקרון = רוטשילד = ציון. אנדרטאות לזכר השואה, אנדרטה לזכר אילן חלימי ז"ל, בתי קברות, בתי כנסת ועוד - הפכו מזה שנים למוקד לאותם אנשים שונאים. אבל לצערנו, זה לא עוצר בבתי הקברות או בגרפיטי על הקיר.
רק בצרפת, מאז האירוע בטולוז, נרצחו 13 אזרחים בגלל היותם יהודים. עד מתי? הנשיא מקרון הצהיר שצרפת תפעל להגדרת האנטישמיות שתכלול את האנטי־ציונות, זו התקדמות. אך נשפוט רק לפי המעשים ולא לפי הנאומים. כנבחר ציבור צרפתי, גם יהודי וגם ציוני, אני חושש שאם המצב יימשך יהודים רבים יברחו מצרפת ומאירופה. כחבר פרלמנט צרפתי וציוני, אני מאמין שעלייה הינה צעד חיובי רק כשהוא נובע מבחירה ולא מבריחה.
הכותב הוא חבר הפרלמנט בצרפת
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו