אובדן התמימות

אומרים שניו זילנד בעיני תיירים נראית כמקום שהזמן בו הוא אחר ממה שרגילים בארצות שחושבות שהן מרכז העולם; היא משרה תחושה שאתה נמצא בעידן ששייך לעבר; מקום מיושן קצת. אם זה נכון, אז אור ליום שישי שעבר היא נורתה בפתאומיות אל ההווה הרועש הפוליטי, המוקצן. 49 אנשים נרצחים בגלל מי שהם. מוסלמים. אי אפשר להתעלם מרצף מגמתי של מגה־פיגועים שבוצעו על ידי מטורפים אידיאולוגיים של ארגוני העליונות הלבנה.

מאחר שבכל מקום בעולם הגיבו לפי הניסיון המקומי, בסקנדינביה חשבו מייד על אנדריאס בריוויק, שרצח 77 בני אדם, רובם בני נוער מארגון של מפלגת העבודה הנורבגית, לפני כשמונה שנים. כמו בריוויק, לרוצח בניו זילנד יש מסר "חשוב" לאנושות והוא העביר אותו בצורת מניפסט ארוך.

האמת היא שמכל הסיבות הברורות ליהודים, הטבח במסגד בכרייסטצ'רץ' מזכיר את הטבח בבית הכנסת בפיטסבורג. הוא מזכיר גם את הטבח לפני שנים אחדות בבית הכנסת בשכונת הר נוף הסמוכה לגבעת שאול בירושלים.

הפלשתינים עושים פוליטיזציה של הטבח ומפנים את האש התעמולתית כלפי ישראל: הטבח של ברוך גולדשטיין במערת המכפלה לפני 25 שנה. בארה"ב אשת שמאל כמו אלכסנדריה אוקסיו־קורטז מיהרה לתקוף את "אגודת הרובאים הלאומית". ברגע שמישהו משחרר את הביטוי "מחשבותינו ותפילותינו", חלק מהאמריקנים מתקוממים. כאילו הבעיה של מעשי טבח המוניים מקורה במכירת חופשית של נשק. גם אם זה קרה אלפי קילומטרים מהשיגעון של מכירת נשק אוטומטי באופן חופשי.

אפשר רק לחשוב בעצב מסוים על ניו זילנד - הנה, חייו של האי הכפול הנידח ישתנו מעכשיו ללא הכר. פחות מאחוז אחד מהאוכלוסייה בת חמשת המיליונים הם מוסלמים. אבל המתינות והרוגע של הארץ המזוהה יותר מכל דבר אחר עם עדרי כבשים תמימות, ייעלמו ככל הנראה. המתחים והעימותים התרבותיים־דתיים כבר אינם תחומים למקום אחד. הכל גלובלי וכל אירוע מתקשר לאירוע במקום אחר בעולם. וכך לא הייתי פוסל קיומו של קשר בין ירי שני טילים מעזה לתל אביב לבין הטבח בניו זילנד.