חברת כנסת חרדית: אכזבה או תקווה?

בסוף החודש תהפוך עומר ינקלביץ', אישה חרדית, לחברה בכנסת ישראל. בניגוד לרושם שנוצר, היא לא נושאת דגל פמיניסטי, בטח שלא פמיניסטי־חרדי. טרם הצטרפותה לרשימת כחול לבן ינקלביץ' לא היתה חלק מהקריאה לשילוב נשים ברשימות החרדיות לכנסת, לא התבטאה בלוחמנות נגד הממסד החרדי, ולא נתנה ביטוי לקריאה לשינויו בפעילותה הציבורית.

לאורך מערכת הבחירות שמרה ינקלביץ' על שתיקה, ורק בסוף השבוע הקודם פרסמה טור ב"קו עיתונות דתית", שבו הציגה מלאכת מחשבת של הליכה בין הטיפות. היא הבהירה כי קיבלה על עצמה את העיקרון החרדי העליון: הישמעות ל"גדולי התורה", שדרת הרבנים הבכירה. "אינני מנסה חלילה לערער או להרהר אחר דעת תורה", כתבה, "לה צייתי כל חיי, כולל כעת". בהמשך הסבירה שגם ההחלטה להתמודד לכנסת התקבלה אחרי קבלת אישור רבני, אך לא נקבה בשמות הרבנים שנתנו את הסכמתם לצעד החריג. קרוב לוודאי שאינם ממנהיגי העל, משום שהתמודדות אישה חרדית לכנסת מנוגדת לדעת הרבנים הבכירים. אך גם אם הסיפור חלקי, הצהרה על הישמעות מוחלטת למנהיגים החרדים היא בעלת משמעות.

חלק מן החרדים החדשים, השבעים מהבטחות, התאכזב. ינקלביץ' לא נבחרה בקולותיהם, אולם רבים מהם רואים בה את נציגתם. המחשבה שהח"כים החרדים, הנוהגים להתעלם מדרישותיהם, ייתקלו במסדרונות המשכן באישה חרדית, תושבת רמת בית שמש וחובשת פאה, עוררה בהם תקווה גדולה.

ייתכן שהאכזבה מוקדמת מדי: ינקלביץ' אולי לא תקעה מילים בלב הממסד החרדי, אבל פעולותיה כחברת כנסת אינן ידועות. הממסד החרדי מפחד ממילים יותר משהוא פוחד ממעשים; חלק גדול מההנהגה תומך בגיוסם של צעירים חרדים שלא מוצאים את מקומם בעולם הישיבות, אבל לעולם לא יצהיר על כך בפומבי. אידיאולוגיית החיים החרדית גורסת שכדי לשמור על צביונה הרוחני של החברה, יש להקפיד על טוהר המרחב הציבורי. לפיכך ניתן להכיל מעשים ותופעות המתפתחות בשטח, כל עוד העמדה הכללית הרשמית לא משתנה.

ארבע השנים הקרובות יגלו אם הח"כית החרדית הראשונה תתעלם מסוגיות פנים־חרדיות שנויות במחלוקת, או שמא תפעל בניגוד לעמדת הממסד, תוך כדי שמירה על הערכים המרכזיים ועל כבודה של ההנהגה הרבנית. אם למשל תצליח להתניע שינויי עומק בגישת ה"עסקונה" החרדית לפתיחת שערי מוסדות החינוך לילדי משפחות מזרחיות ולהורים בעלי תשובה, לסיוע מוגבר למבקשים להשתלב במוסדות להשכלה גבוהה ובשוק התעסוקה ולסוגיות נוספות, המילים שבהן בחרה לפתוח את כהונתה עוד יתבררו כמבשרות של גישה אחרת לשינוי. מנדי גרוזמן