ניגוד לבחירות האחרונות, שהתאפיינו בהתעלמות כמעט מוחלטת של כל המפלגות מעולי בריה"מ, מערכת הבחירות המתחילה כעת צפויה להתחולל ברובה ב"רחוב הרוסי".
שני כוחות מובילים מסתערים על היעד האלקטוראלי שעשוי להגיע ל־16 מנדטים - הליכוד וישראל ביתנו, אם כי גם בכחול לבן ינסו לסחוט מקהל העולים עוד קולות, ואולי אף יציבו ברשימה עוד ילידי בריה"מ. האתגר שעומד בפני הליכוד גדול במיוחד: בפרמטר של אידיאולוגיה, השקפות ודעות, יהודים דוברי רוסית הם הקהל הטבעי של הליכוד, אבל המפלגה לא התאמצה עד כה להפוך עבורם לבית של ממש.
מנגד, אביגדור ליברמן, האיש שגרר את ישראל להרפתקה אלקטורלית נוספת, מקווה למצב את עצמו מחדש כנציג האולטימטיבי של יוצאי בריה"מ בישראל. בטווח המיידי התמיכה בליברמן גדלה, משום שהתעקשותו שלא להיכנס לממשלת נתניהו נתפסה אצל חוגים מסוימים בקרב העולים כעמידה בלתי מתפשרת על העקרונות.
אנשים שהפסיקו להצביע לליברמן (או שמעולם לא הצביעו לו) מכריזים ברשתות החברתיות שעכשיו יש לו סיכוי אצלם. כשהליכוד יסביר לציבור שלמהלך הזה של ישראל ביתנו לא היה כל קשר לעקרונות, ושבגללו נמנעה מאיתנו הקמה של ממשלה לאומית טובה, ממשלה שיכלה לפעול ביתר שאת לחיזוק המדינה - המצב כנראה ישתנה.
תת־ייצוג יוצאי בריה"מ ברשימת מועמדי הליכוד לכנסת הוא עקב אכילס משמעותי. לליכוד יש אמנם שני מנהיגים מעולים דוברי רוסית, יולי אדלשטיין וזאב אלקין, שנסקו לצמרת המפלגה, אך באופן פרדוקסלי הצלחתם זו היתה בעוכריהם - הם מזמן כבר לא נתפסים בציבור כנציגי העולים. ואם לא די בכך, הרי כאשר רק שני פוליטיקאים מייצגים ציבור עצום במפלגת שלטון המונה קרוב ל־40 מנדטים, היא לא יכולה לשאוף להפוך עבור הציבור הזה לבית של ממש.
הפתרון יכול להיות כפול: שריון פנים חדשות מיוצאי בריה"מ ברשימת הליכוד לכנסת ומאמץ רחב היקף להזמנת העולים להיכנס לשורות הליכוד כדי להשפיע באמת ולעצב את עתיד ישראל. צעדים פחותים מזה עלולים שלא להספיק. קהל יוצאי בריה"מ אינטליגנטי ומתוחכם, הוא יודע להפריד בין תעמולת בחירות חולפת לבין הצעת ברית אמיתית שתוקפה אינו מוגבל בזמן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו