דתיים, רדו מקהילת הלהט"ב

ערכים, כידוע, הם ביטוי לאידיאלים מופשטים, אולם השיח הציבורי העכשווי רואה בהם לא יותר ממוצרי צריכה על מדף בחנות. המלאי מוגבל, ולכן הרוכש הראשון זוכה בבלעדיות.

את מאבק הזכויות של קהילת הלהט"ב הקדים לרכוש מחנה השמאל, ולימין לא נותר אלא לגלות אדישות, או להתנגד. זו הדרך היחידה להסביר מדוע בשבוע האחרון כמעט ולא נשמעו דוברים מהימין החילוני, המביעים הזדהות עם המאבק הלהט"בי. יתרה מזו, פה ושם נשמעו גם קולות של ימנים חילונים, שאינם דתיים הלכתיים בשום אופן, מצביעים בביקורתיות על נקודות חולשה בטיעוני המאבק הלהט"בי. אין בכך שום היגיון מלבד מלחמת שבטים, שבמסגרתה כל שבט מנסה לפגוע בסמליו של האחר.

המאבק הלהט"בי הוא לא תופעת שוליים שהתקשורת הליברלית מתגייסת להנכיח, אלא ביטוי לתביעה פשוטה שרווחת בכל העולם וגם בישראל: כל אדם זכאי ליחס שוויוני ולמימוש רצונותיו, כל עוד אינו פוגע באחרים. אין זו נחלתם הבלעדית של אינטלקטואלים בתל אביב; גם הדור הצעיר בימין החילוני שותף לתפיסה. כל מי שישוחח עם מצביעי ליכוד צעירים, כולל מהפריפריה הגיאוגרפית והתרבותית, יגלה שגם הם מקבלים את קיומה של זוגיות חד מינית ורואים אותה כלגיטימית, ככל זוגיות אחרת.

כשזה מגיע לימין הדתי, הסוגיה נעשית מורכבת יותר. התורה אוסרת על מימוש יחסים חד־מיניים באופן מפורש. אולם לאמיתו של דבר, האיסור התורני לא רלוונטי לשאלה שבה עוסק הציבור. הקהילה הלהט"בית לא תובעת שהרבנות הראשית תפרסם נייר עמדה ותצהיר שהאיסור התורני מבוטל, אלא דורשת את הזכות האזרחית לממש את רצונה ואורח חייה.

זו דרישה מוצדקת, וגם דתיים מבינים זאת. מסיבה זו, חלק מהימין הדתי עוסק בניסיון מאולץ לנמק בטיעונים חוץ־תורניים את התנגדותו למאבק הלהט"בי. החל מהטענה ש"הנטייה הזו" איננה טבעית (מי מגדיר מהו טבע?) וכלה בתחזיות מופרכות שעוד רגע והאנושות כולה תהפוך ללהט"בית ותאבד את ההמשכיות. הם סבורים שהמצאת מיני נימוקים לציווי התורה תשפר את תדמיתה, אך בכך רק גורמים נזק. לא האיסור התורני עומד ביסוד ההתנגדות, אלא דווקא הניסיון לתרגם אותו לטענות סמי־רציונליות ולמימוש מדיניות מעשית.

בבסיס האמונה הדתית עומד העיקרון המכיר בגבולות השכל האנושי, ובהבנה שציוויי התורה לא תמיד מובנים לנו. היה זה רבי אלעזר בן עזריה, שאמר שאדם אינו נדרש לומר שאיננו אוהב את טעם החזיר, אלא דווקא לומר שייתכן שהמאכל היה מסב לו עונג, אולם "מה אעשה שאבי שבשמיים גזר עלי". באותה מידה, האומר שבניכוי האיסור התורני הוא מבין היטב את המאבק הלהט"בי, אינו קטן אמונה, אלא דווקא הוא הראוי לתואר איש האמונה. המאבק הלהט"בי הוא מאבק אנושי מוצדק לחלוטין, וראוי שגם מחנה הימין והחברה הדתית ישלימו איתו.