להתבונן במציאות הסכסוך בעיניים פקוחות

פרשת הפגיעה המינית הקשה בבת ה־7 העלתה לסדר היום הציבורי סוגיות משמעותיות, אך דומה שביחס לרובד משמעותי אחד אסור להרחיב את הדיבור: אם אמנם הותקפה הילדה על ידי פלשתיני, דבר שאין לגביו ודאות, האם מדובר בתקיפה בעלת ממד לאומני?

ב"מה בוער" בגלי צה"ל, שלל רזי ברקאי כל קשר בין זהותו הלאומית של החשוד למניע לאומני, והוסיף: "זה לא העם הפלשתיני שאונס את העם היהודי". מי שהעזו להעלות על בדל שפתיהם את האפשרות שמדובר בפשע לאומני, תויגו כגזענים המרקדים על הדם, או כצבועים המתעניינים באונס רק כשהחשוד ערבי. אבל הדחייה על הסף של האפשרות לממד לאומני באונס חוטאת לאמת ההיסטורית. כן. יש דבר כזה תקיפה מינית על רקע לאומני, ולצערנו הדבר מושרש בתולדות הסכסוך הישראלי־ערבי.

כדי להבין עד כמה, יש לחזור לימי המופתי הירושלמי. בכתבה שהופיעה ב"מעריב" כחודש לפני מלחמת ששת הימים, עוד בטרם הפכו היהודים לכובשים בעיני עצמם, תוארה מסכת עלייתו של מנהיג ערביי ארץ ישראל לגדולה במאורעות 1920: "אחריות בעד שפיכת דמים, מעשי אונס ושוד היו, אפוא, הפרק הראשון בקריירה הציבורית והמדינית של חאג' אמין, שהפך... ל'גיבור לאומי' בעיני הנוער הערבי וההמונים המוסתים בא"י".

במאורעות תרפ"ט בוצעו מעשי אונס ביהודי חברון על ידי הפורעים הערבים, ותרבות לחימה זו אף הביאה בהמשך לתגובה יהודית. די אם נזכיר את תגובת מסתערבי ה"הגנה" לאונס שתי יהודיות, שהונצחה בשירו של חיים חפר, "סרסנוך יא מוחמד".

לפי המזרחן ד"ר מרדכי קידר, בעיני הערבים הציונות נוסדה על "קרקע אנוסה" (ארץ' מע'תצבה), ולכן ניתן לראות באונס יהודיות נקמה מוצדקת על גזילת האדמה. הנורמה לא פסקה לאחר הקמת המדינה; ב־2012 אף הוכרה קורבן אונס מתל אביב כנפגעת פעולת איבה, לאחר שטענתה על מניע לאומני התקבלה תחילה בזלזול על ידי גורמי האכיפה.

בספרו "המוות המוזר של אירופה" מתאר דאגלס מאריי את התכחשות המערב למאפיינים הדתיים במעשי אונס של מוסלמים. כאשר "הורשעה... כנופיה של תשעה גברים מוסלמים... בעוון סחר לצורכי מין בילדים בני 15-11", הוא כותב, "העובדה שהכנופיה בחרה את קורבנותיה מבין ילדות לא־מוסלמיות אוזכרה בבית המשפט לעיתים לא תכופות ונידונה בעיתונות רק לעיתים נדירות".

העובדה שגם בישראל אסור להעלות על בדל שפתיים אפשרות לפגיעה מינית על רקע לאומני, מלמדת שתסמונת ההכחשה זלגה אלינו. לנוכח התעייה זו, כדאי להזכיר דברים שכתב יצחק טבנקין לאחר מלחמת ששת הימים: "יש לראות בעיניים פקוחות... כי בארצות ערב ובמקומות רבים אחרים פועלים כיום כוחות המאיימים עלינו בשואה. ברגע שתינתן להם האפשרות לכך, הם נכונים לעולל ליהודים כל מה שעוללו להם הגרמנים בהנהגתו של היטלר". החשוד בפרשה הנוכחית אולי חף מפשע, והרשעתו הציבורית ללא משפט אינה ראויה. אבל אין לנו הפריבילגיה לעצום עיניים מול כל רבדיה של מציאות הסכסוך האלימה.

יהודה שלם הוא דוקטורנט באונ' אריאל ועמית מחקר במכון אריאל לביטחון ותקשורת