אומרים שזו משפחה "נורמטיבית", לא מוכרת לרשויות הרווחה, מצב חברתי־כלכלי יציב, אנשים מן היישוב, כמונו כמוכם. אי אפשר היה לדעת מראש, לא נדלקו אורות אזהרה, לא צלצלו פעמונים. למסתכל מהצד לא היה שום סיכוי לנחש שהאיש שמצולם בתמונה, חובק את אשתו ושתי בנות רכות בשנים, הוא בעצם רוצח אלים ומטורף.
אחת הבעיות המרכזיות שעימן מתמודדים רשויות הרווחה וארגונים למען נשים שסובלות מאלימות במשפחה, היא איתור המקרים ה"שקטים", דוגמה בולטת היא הרצח של מיכל סלה בשנה שעברה.
יש הרבה סוגים של אלימות גברית. יש אלימות מילולית ויש אלימות כלכלית, יש קנאה מטורפת ויש אלימות פיזית. במקרים של אלימות מופגנת ניתן לשים לב לסימנים מקדימים. נשים שסובלות מאלימות מתקשות לעיתים קרובות לדווח ולבקש עזרה, אבל יש שורה ארוכה של גופים ומוסדות שיהיו שם עבורן אם רק ישמיעו קול. גם הצופים מן הצד, השכנים, בני משפחה, עמיתים לעבודה, כל מי שיכול לזהות אפילו סימן קל, יכולים להציל חיים באמצעות דיווח.
לצד אלה, יש גם את האלימות השקטה. גברים שנראים כלפי חוץ נורמטיביים לחלוטין, אבל בתוך הבית מתגלה לעיתים קנאה קיצונית, אגרסיות לפרקים, התקפי זעם. לפעמים אפילו קורבנות הרצח עצמן לא יודעות לשים את האצבע על הנקודה המדויקת, לא חשות את הסכנה במלואה. הולכות לישון מדי לילה עם רוצח פוטנציאלי.
אחר כך, בבית המשפט, הם יטענו לאי שפיות זמנית. ינסו להמתיק את העונש. אבל אפילו בדיווחים הראשוניים בכלי התקשורת נשמעו טענות מצד המשטרה לפיה התקף האלימות הזה תוכנן היטב וזמן רב מראש.
בצירוף מקרים מצמרר, ביום הרצח השיקו בני משפחתה של מיכל סלה את "פורום מיכל סלה", עמותה שמקדמת פיתוח של כלים טכנולוגיים שיונגשו ויאפשרו זיהוי פשוט יותר גם של אותות אזהרה מקדימים. אחותה של מיכל, עו"ס לילי בן עמי שאלה לאחר הרצח בהוד השרון "האמנם אי אפשר למנוע רצח במשפחה?"
התשובה חייבת להיות שלילית. אפשר למנוע. אנחנו חייבות וחייבים למצוא כל דרך אפשרית למנוע. אמצעים טכנולוגיים לצד הגברת מודעות ובעיקר הרחבת המענה המיידי לאישה שקוראת לעזרה. גם אלימות שקטה באה לידי ביטוי לפעמים. וכשהיא מגיעה, בפעם הראשונה שהיא מגיעה, את חייבת להזעיק עזרה בלי בושה ובלי פחד, זה עניין של חיים ומוות.
אוה מדז'יבוז' היא מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו