תמנו־שטה בחרה בדבר הנכון

בשולי הקמת ממשלת האחדות, נעשתה היסטוריה קטנה במדינת ישראל. חברת הכנסת פנינה תמנו־שטה, בת הקהילה האתיופית בישראל, צפויה להתמנות לשרה. זהו ציון דרך כביר לא רק עבור יוצאי אתיופיה הנאבקים זה ארבעה עשורים להתקבל למדורת השבט הישראלית, אלא גם לחברה הישראלית כולה.

מינויה הצפוי של תמנו־שטה לשרת הקליטה לא ירפא את הכאב, ולא ישכיח את המאבקים הנמשכים נגד האפליה, ההדרה והאלימות המשטרתית, אבל הוא יתרום הרבה לתחושת ההשתייכות. תמנו־שטה נחשבת בקהילה ללביאה פוליטית מובהקת, המכירה היטב את חולשותיה וחוזקותיה של הקהילה. היא צמחה מתוכה ובתוכה, והיא גם עברה את "שרשרת החיול" של תהליך הקליטה המורכב והקשה.

מעברה של תמנו־שטה מ"מחנה לפיד" לקבוצה שהוביל גנץ לקראת הכניסה לממשלת האחדות, לא עבר בשקט, לפחות ברשתות החברתיות. פעילי ותומכי "יש עתיד" סימנו את החלטתה כבגידה במי שנתנו לה את ההזדמנות הראשונה להשתלב בפוליטיקה. אפשר להבין את התסכול על המהלך הפוליטי, אבל לא את הניסיון להציג את נציגי הקהילה כמי שמצופה מהם להיות "שקטים" ו"נחמדים", ובעיקר להיות לנצח אסירי תודה לאלה "שהביאו אותם" לארץ או "נתנו להם צ'אנס". תמנו־שטה היא פוליטיקאית בזכות עצמה, וכמו כל פוליטיקאי, גם היא פועלת באופן שלדעתה משרת את האינטרסים שלה ושל הציבור שאותו היא מייצגת, ובמקרה הזה - קהילת יוצאי אתיופיה. והיא בחרה להרים את קרנה של הקהילה ולהתמנות לשרה, למורת רוחו של מחנה ה"רק־לא־ביבי".

כי המינוי הזה אינו עניין של מה בכך עבור הקהילה. כמעט ארבעה עשורים בני הקהילה מתמודדים עם ניכור וגזענות. חלקם הגדול, אגב, כבר ילידי הארץ; צברים יפי־בלורית עם שיער מקורזל. ובכל זאת, הם סובלים מאפליה בחינוך והסללה מקצועית שאינה הולמת את כישוריהם. המשכילים שבהם נתקלים בחסמים המונעים מדעות קדומות, מגזענות ומפחד של מעסיקים רבים מעצם שונותם.

אין ספק שמינוי של אדם בודד לתפקיד שר בממשלה לא אמור ולא יכול להביא את השינוי המיוחל ולתקן במחי יד יחס גזעני והתנשאות ממוסדת. גם בקרב הקהילה האתיופית אין ציפייה כזו, ואיש אינו משלה את עצמו שהמינוי הצפוי יפרוץ את הסכר ויהיה לקרש הקפיצה עבור הקהילה כולה גם בתחומים נוספים. גם מינויים של שרים מזרחים פורצי דרך בעשורים הראשונים לקיומה של המדינה - משר המשטרה הראשון בכור־שלום שטרית, דרך אליהו ששון ועד שלמה הלל - לא פיצה על אפליה ממסדית. ברור אפוא שהדרך עוד ארוכה, ארוכה מאוד, עד שכולנו נחוש חלק ממדורת השבט הישראלית. אבל המינוי הזה מהווה נקודת אור משמעותית לתחושת הנראות של הקהילה בחברה הישראלית.

ונקודה חשובה נוספת: למינוי של פנינה תמנו־שטה יש גם משמעות מגדרית. אין זה חדש שפעמים רבות, נשים וילדים מתערים מהר יותר מגברים בחברה הקולטת. עובדה היא שעמותות רבות הנאבקות על זכויותיהם של יוצאי אתיופיה בישראל מונהגות בידי נשים, ואפילו במחאות האחרונות של הקהילה, נשים הובילו ובלטו. עם מינויה של תמנו־שטה, אפשר לומר שאנו מצויים בשעתו היפה של הכוח הנשי בקהילה האתיופית בישראל.

דני אדינו אבבה הוא עיתונאי ומחבר הספר "המסע לא תם"