משפט נתניהו: "צירוף אישומים" כפסול בכתב האישום

כבר נסתיימה, ולא בקול ענות חלושה, הקראת האישומים בתיקי נתניהו, והנה אנו בפתחו של שלב הטענות המקדמיות. אחת מהן צריכה להיות "פסול בכתב האישום".

במשפט נתניהו, כידוע, מנוהלים שלושה תיקים נפרדים: 1000, 2000 ו־4000. מדובר על "צירוף אישומים" - מצב שבו מאחדים מספר אישומים לאישום אחד - שתכליתו המשפטית צריכה להיות ייעול של ההליך המשפטי. על פי מבחני הדין, על האישומים המצורפים זה לזה להיות מבוססים לכל הפחות על סדרת מעשים הקשורים אחד לשני בחוט מקשר, עד שניתן לראותם כפרשה אחת.

אין זה המצב באישומי נתניהו, הנובעים משלוש פרשות נפרדות לחלוטין. יעיד על כך מספרם המצומצם של העדים המשותפים, שמעידים ולו אך בשניים משלושת התיקים. צירוף האישומים (שממנו נגזר אף חוסר היעילות בצירוף נאשמים אחרים, שייגררו למשפט ממושך שרובו לא בעניינם) אינו נתמך אפוא בשיקולי יעילות.

מהו אפוא החוט המקשר בין הפרשות? לדעתי המדובר בנרטיב "דפוס הפעולה" של הנאשם. דא עקא, קיים איסור בדין להציג דפוס פעולה עברייני, אלא במקרים חריגים שבהם הכוח ההוכחתי של הדפוס הינו מכריע. חריגים אלה אינם מתקיימים באישומי נתניהו, וההתייחסות לפרשיות אחרות בכדי להצביע על דפוס פעולה היא פסולה. התייחסות זו יוצרת סיכון שההכרעה בעניינו תיעשה שלא לגוף העניין כי אם לגוף הנאשם, כך שכבר בקו הפתיחה של משפטו לא יוחזק נתניהו כחף, בניגוד למתחייב בדין.

זאת ועוד, כתב האישום משופע בראיות וזאת בניגוד לפרקטיקה, ולקביעה המפורשת בסעיף 13 להנחיית פרקליט המדינה 3.1 "בכתב האישום לא יובאו ראיות". יודגש כי כל עוד לא הוצגו ראיות כאלה על ידי עדי מקור, הן בגדר עדויות שמיעה ולעיתים גם עדויות סברה פסולות. נראה גם כי הראיות והעדויות שצורפו לכתב האישום משרתות את ההבניה הפסולה של נרטיב דפוס הפעולה. בתיק 4000, לדוגמה, מצוטט אלוביץ' כאומר על נתניהו: "הוא באמת בסדר ומשנה את כל המורשת הישנה". בתיק 2000 מוזכר כי הנאשמים נתניהו ומוזס התייחסו לשינוי בדפוס הסיקור של "ידיעות אחרונות" כ"סיבוב הספינה".

בעבר פסק בית המשפט העליון על ביטול כתב אישום על שום ציון הרשעה קודמת של הנאשם בכתב האישום או בעת הדיון במשפט. קל וחומר במקרה הנוכחי, שבו אין מדובר בהפניה להרשעה חיצונית לאישום, אלא בדבר משמעותי יותר: בהבניית דפוס פעולה פסול שהוא לב הטיעון עצמו בכתב האישום.

על בית המשפט לפצל אפוא את האישומים, אם כי גם בכך לא יתוקן באורח מלא הפגם שכתב האישום המאוחד והראיות שהוספו לו יצרו. גם לאחר הפיצול עלולה עדיין להיפגע זכותו של הנאשם להליך הוגן. ועם זאת, ספק אם הפגם האמור מצדיק את הסעד הדרמטי של ביטול האישומים, אף שניתן להניח כי דווקא סעד אחרון זה יידרש ע"י נתניהו בין מחמת הפסול בכתב אישום ובין מחמת העילה הכללית של הגנה מן הצדק.

פרופ' דורון מנשה הוא מומחה לדיני ראיות בפלילים, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת חיפה