צעד קדימה - ושניים לאחור

ההצהרה המשותפת לארה"ב, לישראל ולאיחוד האמירויות, נעדרת הפעם את אחד ההישגים ההצהרתיים הישראליים החשובים בתוכנית המאה של הנשיא טראמפ: סעיף הר הבית, שנוסח במשותף על ידי האמריקנים ואנשי נתניהו.

היתה זו הפעם הראשונה שארה"ב, בניגוד למדיניותה בעבר, פתחה פתח עתידי לתפילת יהודים בהר - המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, השלישי בקדושתו בלבד למוסלמים.

לסעיף ההוא בעניין הר הבית היתה חשיבות עצומה, שכן הסטטוס קוו שמשה דיין קבע בהר - סטטוס קוו שבו דבקות כל ממשלות ישראל לדורותיהן - מתיר ליהודים רק לבקר בהר, אך אוסר עליהם להתפלל שם.

בתוכנית המאה, האמריקנים כתבו בפעם הראשונה: "האתרים הקדושים של ירושלים צריכים להישאר פתוחים וזמינים עבור מתפללים שלווים ותיירים מכל הדתות... יש לאפשר לאנשים מכל אמונה להתפלל בהר הבית/חראם אל שריף, באופן שמכבד לחלוטין את דתם..."

לעומת זאת, בהצהרה המשותפת מסוף השבוע שעבר, הר הבית אמנם מוזכר, אך כל שנכתב הפעם הוא, שמוסלמים יוכלו להתפלל שם. אין הפעם אזכור - לא של יהודים, לא של "אנשים מכל אמונה" וגם לא של "מתפללים שלווים מכל הדתות".

אחרי שצעדנו צעד קדימה ב"תוכנית המאה", בסוגיית הזכויות הלא ממומשות של היהודים בהר - הנייר החדש של ארה"ב, ישראל והאמירויות, לוקח אותנו שני צעדים לאחור. הנייר הזה מחזיר אותנו ל"הבנות קרי" מאוקטובר 2015. אז, בפעם הראשונה מאז 1967 - בהבנות שהושגו בין ג'ון קרי (מזכיר המדינה בממשל אובאמה), נתניהו ועבדאללה מלך ירדן - ממשלה ישראלית (בראשות נתניהו) הודיעה רשמית ופומבית, שיהודים לא יתפללו בהר הבית, וכי אפשרות זו שמורה רק למוסלמים. עד לאותו מועד, ישראל נמנעה מלהכיר רשמית - בוודאי לא במסמך בינלאומי - במציאות ששוררת דה פקטו בהר, כבר יותר מחמישה עשורים: ביקורי יהודים - כן, תפילות - לא.

עכשיו, כאמור, ישראל וארה"ב שוב מדלגות יחדיו על "זכות התפילה של היהודים בהר", והגם שזכות זו לא מומשה עד היום, היא כלל אינה מוזכרת.

רק לפני שנה, חודשים ספורים לפני פרסום תוכנית המאה, במהלך ביקור באוקראינה, דיבר נתניהו בשיחת רקע עם כתבים על מחויבותו לאשר בעתיד תפילת יהודים בהר הבית. הוא אף הוסיף אז ש"זה יקרה לפני ימות המשיח". אגב, בפועל, בחסות המשטרה, ובזכות "מדיניות נורמליזציה" שהנהיג בהר השר הקודם לביטחון הפנים גלעד ארדן, מתאפשרות מדי פעם תפילות "לא מתגרות" של יהודים בהר, ללא סממנים חיצוניים (כמו טלית, תפילין או סידור), תוך "טווח ביטחון" מהמוסלמים.

צריך לקוות שהצהרת הנורמליזציה עם האמירויות - שבניגוד לתוכנית המאה, מדלגת על זכויות היהודים בהר - לא תכרסם במציאות דה פקטו שקיימת בהר כבר שנים אחדות, ולא תסיג לאחור את היהודים גם בשטח עצמו.