באוניברסיטה המכבדת את עצמה לא ניתן לסיים בהצלחה את לימודי התואר הראשון בשורה של פקולטות בלי להתנסות ב"משחקי מלחמה". כך בלימודי יחסים בינלאומיים, מדע המדינה, כלכלה, ולרוב גם בהיסטוריה ובמנהל עסקים.
ה"איפכא מסתברא", אשר הוחדר לצה"ל לאחר הכישלון במלחמת יום הכיפורים, הוא זן מובהק של "משחק מלחמה" וכלי נחוץ לכל ממשל אינטליגנטי בבואו לקבל החלטות גורליות ויקרות.
כלי אקדמי זה מאפשר לכל ממשל לחבור לכלל מקובע במשנה, כי החכם הוא "הרואה את הנולד". אי אפשר לייחס זאת לממשלה, לצה"ל ולמל"ל בימים שקדמו ל־7 באוקטובר. מי שהאזין שלשום לראש אמ"ן בדימוס עמוס מלכא מבין כי ההפך הוא הנכון. הדיון בממשלה היה מקרי, ארעי, מרושל, וזה ידוע מאז סירבו השרים - אשר הצביעו במליאת הכנסת בעד ההפיכה המשפטית של בנימין נתניהו ויריב לוין - אפילו להאזין לאזהרות מפקדי הצבא. מלכא תיאר רמת דיונים בימי כהונתו שאינה דומה כלל ועיקר להתנהלות המאפיינת את ממשלתו של בנימין נתניהו.
אעסוק בכך באורח אקראי עתה:
(*) תסריט מלחמה א': צה"ל משלים כראוי את פירוק המסגרות הצבאיות של חמאס בעזה ובחאן יונס. יחיא סינוואר - כתיאורו של יואב גלנט - נמלט, אנשיו בבגדים אזרחיים, חלקם מקיימים קשר סמוי ביניהם ויודעים על קיומם של שאריות סליקים עם נשק. ג'ו ביידן, המצוי בעיצומה של מערכת בחירות בארצו, תובע מבנימין נתניהו להגדיר את הגורם אשר ינהל את רצועת עזה מכאן ולהבא. ראש הממשלה מוסיף לחמוק.
מדוע? הוא חושש כי הנהגה אחידה לרמאללה ולעזה, לשכם ולחאן יונס תהיה סיבה מספקת לתבוע מישראל לחדש את המשא ומתן על כינון מדינה פלשתינית כפי שאירע כבר ב־2000, ב־2008 וב־2017. זה ימוטט את שליטתו בימין. הוא רוצה לסייע לדונלד טראמפ לסכל את מהלכו הדיפלומטי של ביידן, החותר לקבל את אישור גבעת הקפיטול לכונן ברית הגנה מלאה עם סעודיה לבלימת איראן.
ברית כזאת משרתת היטב את ישראל בעצם כינונה המחליש את איראן. על אחת כמה וכמה שמתלווה לה נורמליזציה ביחסי ירושלים־ריאד, שזה ההישג המדיני הראשון בחשיבותו מייד לאחר השלום הגורלי שחתם מנחם בגין עם אנואר סאדאת.
ביבי מסרב מחשש שהדבר יגרום להדחתו מראשות הליכוד עוד בטרם הסתיים משפטו הפלילי. סירובו עלול להירשם בספרי ההיסטוריה כבכייה לדורות.
סירובו לא רק מחמיץ הזדמנות עם סעודיה, אלא מעורר סקרנות ביקורתית לאן פני ישראל ברצועה. אפשרות אחת היא שישראל מקימה ממשל צבאי. צעד כזה - שאחריו מגיע גם שלב ההתיישבות - מבודד אותה כליל באירופה, בעולם האקדמי, וסביר כי גם בחלקים רחבים של החברה האמריקנית.
נתניהו חושש כי הנהגה אחידה לרמאללה ולעזה, לשכם ולחאן יונס תהיה סיבה מספקת לתבוע מישראל לחדש את המשא ומתן על כינון מדינה פלשתינית כפי שאירע כבר ב־2000, ב־2008 וב־2017. זה ימוטט את שליטתו בימין
אפשרות אחרת היא שישראל תימנע מקבלת כל החלטה. זה מותיר את הממשל האזרחי בידי חמאס. לכך חותר סינוואר. לפיכך, עם התרומות לשיקום האזור, הכסף יחזור לידי חמאס כבעבר. מדינות העולם יסכמו כי בניגוד להתחייבותה ישראל אכן הגשימה את רצונה הסמוי לחזור לרצועה.
(*) ישראל תניח לליגה הערבית להרכיב הנהגה פלשתינית חלופית לרצועה. היא תיהנה מכך בכל מובן, אבל עמדה כזאת תגרום להדחת נתניהו ותכפה עליו בחירות בהקדם. זה פתרון ראוי, שבצידו נורמליזציה מועדפת ביחסים עם סעודיה, אבל הסיכוי שביבי ייאות ליטול את הסיכון - נמוך. רק מרי פוליטי בשורות הליכוד עשוי לקדם תסריט זה.
משחק המלחמה תם ולא נשלם, כי לא נבחנו האפשרות לדרדור חמור ביחסים עם ארה"ב, האפשרות לחשש הגובר מפני מלחמה בצפון והאפשרות למעורבות איראנית - שעלולה להתרחב אם בטהרן יזהו רפיון בתמיכה האמריקנית בישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו