הסוגיות של גירוש העובדים הזרים בתל אביב והגבלת יישוב פליטים מחדרה עד גדרה תופסות לאחרונה יותר ויותר כותרות, בייחוד לאחר ששר הפנים אלי ישי הורה לא לאכוף את "נוהל גדרה-חדרה". בשעה זו ארגונים שונים וסלבריטאים נרתמים לטובת זכויותיהם של פליטים ומהגרי עבודה ממדינות העולם השלישי ולרגע נדמה שאנחנו, כמו מדינות מערב אירופה, עסוקים בתפקידנו כמקום מקלט לנדכאי העולם המחפשים עתיד טוב יותר. מצד אחד ישנה הגישה של הפעילים למען העובדים הזרים והפליטים, כאילו אנחנו הולנד ואין דבר חשוב יותר מהענקת זכויות, אפשרויות תעסוקה חוקיות ומקום מקלט לסודנים, אריתריאים, גנאים ועוד. מנגד, ישנם היוצאים נגד התופעה בטענה שזרים אלו תופסים מקומות עבודה לישראלים, חלקם מסתנפים לפשע ומורידים את ערך הדיור בכל מקום שאליו הם מגיעים. הדיון הציבורי הישראלי נתפס לא מוכן לעובדה שעשרות ומאות אלפי זרים רואים בישראל את ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, וכי יש הרבה מאוד אנשים שמבחינתם לנקות חדרי מלון ולשטוף כלים בתל אביב זה טוב יותר מלהרוויח אלפי דולרים לחודש בקנדה. הממשלה טרם גיבשה מדיניות ברורה לתופעה זו, והמדיניות בפועל נקבעת על ידי רשויות ממשלתיות שונות; משרד הפנים, משרד העבודה, המשטרה ועיריות. דבר אחד בטוח ובלתי ניתן לערעור: עשרות אלפי אנשים ממדינות העולם השלישי מוכנים לעבור תלאות ומאמצים רבים עבור ה"זכות" להצטופף בתנאי דיור קשים ולסבול רדיפות מהרשויות, יחס נצלני מהמעסיקים ויחס גזעני מהסביבה - וכל זה בשביל לעבוד שעות רבות בישראל. כדאי לשים בצד את הטיעונים הנאורים בדבר זכויות אדם ואת הגזענות ושנאת הזרים מנגד, ולבחון את התופעה מנקודת מבט גיאו-פוליטית. על "האיום הדמוגרפי" מצד ערביי ישראל והגדה, גם הגזען הגדול ביותר אינו יכול לחלוק. אם מניחים שהפליטים והמהגרים רוצים להשתקע בישראל, להפוך לאזרחים שווי זכויות וחובות, ייתכן כי מדובר פה בנכס אסטרטגי למדינה. בשנות ה-90 עלו לישראל כמיליון יוצאי רוסיה וחבר העמים, כשבתוכם אחוז ניכר של לא יהודים לפי ההלכה. על תרומתה של הגירה זו לכלכלה, לחברה, לאקדמיה ולצבא אין צורך להכביר מילים. סביר להניח שללא זריקת העידוד הדמוגרפית הזו מצבה של החברה הישראלית היום היה קשה ביותר. כבר הצלחנו כמעט להשתחרר לחלוטין מהסטריאוטיפים ומהסטיגמות שהודבקו ליוצאי רוסיה וחבר העמים, וכיום ברור לכולם שאוכלוסייה עובדת ויצרנית המשתתפת בחובת השירות הצבאי חזקה מתפיסות גזעניות וחשוכות. הרעיון של יצירת חברה חדשה, המבוססת על עקרונות השגשוג והחופש, הפך את ארה"ב לכור ההיתוך האולטימטיבי. על פסל החירות נחקק הפתגם המפורסם "הבי לי את בנייך היגעים, העניים, ערב רב של המונים כמהים לנשום כבני חורין, את פליטת חופייך האומללה, שילחי אותם אלי, חסרי הבית וסחופי הסער". גם אצלנו העלייה וההגירה לישראל היו הגורם החשוב ביותר במשך יותר מ-60 שנות קיומה של מדינת ישראל. נכון שההבדל בין ישראל לארה"ב הוא בכך שאצלנו העיקרון תקף ליהודים בלבד, אבל מכיוון שיהודי העולם כבר לא ששים להגר לישראל - טוב להם בארה"ב, באירופה, באוסטרליה ובכל מקום שאין בו מלחמות - ורבים מהם מתבוללים בקצב הולך וגובר, אולי אפשר לחזק את ישראל דווקא באמצעות העובדים הזרים. יתרה מזאת, בשעה שחלק מהאוכלוסייה היהודית בישראל אינו מאמין במדינה שבה הוא חי, ורק לאחרונה יצא למרד אלים וגלוי נגדה בשל טענות שונות ומשונות, אפשר להסתייע באותם עשרות ומאות אלפי זרים הרוצים לחיות בישראל ולגדל בה את ילדיהם. לא צריך לגייר אותם. אפשר להעניק להם את מלוא הזכויות האזרחיות, ואילו הם יקבלו על עצמם את מלוא החובות ואף ישלחו את ילדיהם לצבא כדי להגן על המדינה שקלטה אותם ונתנה להם הזדמנות לעתיד טוב יותר. בהתחשב במלחמות חסרות הרחמים במדינות שמהן באו, מדובר בעסקה מצוינת.