בשבועות האחרונים סובל צרכן המדיה הישראלי ממנת יתר של סיכומי העשור: ברדיו בכל יום מצעד אחר ובטלוויזיה משדרים מיוחדים ללא הרף. העיתונים והאינטרנט מלאים רשימות ודירוגים. אורגיית הסיכומים של דצמבר אינה מסתפקת בקביעה מה היה שיר העשור או הסרט הטוב ביותר - היא כוללת גם מצעדים של האירועים החדשותיים החשובים מעשר השנים החולפות, התופעות הבולטות בכלכלה, השערים המרהיבים בכדורגל ועוד ועוד. כל בר סמכא בעיני עצמו משוכנע שהוא הוא האיש הנכון לסכם עבורנו את התקופה הזו שאוטוטו נגמרת, שהשיר שהוא הכי אהב הוא באמת השיר הכי טוב, שאותו פרק של ה"סופרנוס" שבו צפה במקרה אכן היה הרגע הטלוויזיוני הבלתי נשכח של העשור. למה זה קורה? קל להבין את העוסקים במלאכה - הסיכומים החגיגיים למיניהם מייצרים תוכן ומספקים תעסוקה. מישהו צריך לעצב את הסמל של "הסיקור המיוחד" בעיתון או להקליט את הג'ינגל למצעד ברדיו, והרבה הרבה פולמוסאים, מבקרים ופרשנים חייבים לתת את דעתם המלומדת בנושא זה או אחר. אבל מה איתנו הצרכנים? מדוע אנחנו זקוקים למסיבת הסיום הגרפומנית הזאת? מה מקור האובססיה לסיכומים? לא ברור. הרי מבט חפוז בסיכומים של עשורים קודמים מראה שאף פעם לא ניתן באמת לקבל איזה מבט-על ממצה לתקופה מסוימת. סתם דוגמה: היום קל לנו לקבוע שלהקת דפש מוד היתה מאפיין מובהק של האייטיז, אבל במצעד שנות ה-80 המומחים התעלמו ממנה לחלוטין. כל היסטוריון יודה שקשה לסכם אירועים תוך כדי שהם מתרחשים, ואפילו לא שנה-שנתיים אחרי: אבק ההיסטוריה צריך לשקוע והעשורים צריכים לחלוף לפני שמקבלים פרופורציות ומבינים באמת את משמעותם. אז איזה ערך יש לכל הסיכומים האלה בכלל, ולמה אני לא יכול לפתוח את הטלוויזיה בחודש האחרון בלי לראות את מגדלי התאומים קורסים בפעם המיליון- בעיה חמורה שמאתגרת את המסכמים הפעם היא: איך לעזאזל אנחנו קוראים לעשור הזה בכלל? שנות האלפיים? לא, זה מתייחס למילניום כולו או לפחות למאה הראשונה שלו; הבריטים הלכו על "Noughties", שזו דרך אלגנטית לומר "שנות האפס". הקושי לנסח אפילו שם מקובל לתקופה השרירותית הזו שאנו מכנים עשור מאיר את הסיכומים האלה באור מגוחך עוד יותר. ועוד לא הזכרנו את הנפגעת העיקרית מכל התופעה, שנת 2009 המסכנה, שאינה זוכה לאותו סיכום ממוקד שזכו לו קודמותיה. מרוב שכולם עסוקים בעשור, אף אחד אינו מקדיש זמן לשנה האחרונה, שיושבת לה בצד כמו ילדה ששכחו לחגוג לה יום הולדת ואז עוד צירפו אותה ברגע האחרון לאיזו חגיגה קולקטיבית. עם קצת מזל, היא תוכל אולי להכניס סרט או שיר למצעד העשור הבא.
מנת יתר
Load more...