על מסלול פיצוץ

התסריט היה צפוי מראש. מצד אחד, המדינה הערבית הראשונה, מדינת לאום המקפידה הקפדה יתרה על ריבונותה, על חוקתה החילונית ועל זכותה להחליט מה ייעשה בשטחה, מי ייכנס ומה יישאר בחוץ. מצד שני, מדינה חדשה (למי שלא שם לב) בהנהגת ארגון שכל סיבת הקיום שלו היא לערער את הסדר הפוליטי השולט בעולם הערבי, ולהשליט עליו את מלכות אללה על ידי הסתת ההמונים הרעבים והמוזנחים נגד השלטון העריץ, "פרעה" המודרני.

תנועת חמאס קנתה ביושר את היחס המצרי הקשוח. יותר מאלף מנהרות הן, בראש ובראשונה, עלבון לשלטון המצרי. שיתוף הפעולה עם הבדואים בסיני נגד רצון השלטון מציב סימן שאלה על שליטת המדינה בחצי האי. הקשר של חמאס עם איראן מדאיג מאוד את מובארק - עוד יותר מחוליות חמאס וחיזבאללה שנתפסו במצרים במהלך תכנון מעשי טרור. חסן נסראללה, הספונסר של חמאס, קרא לפני שנה לעם המצרי להתמרד נגד השלטון. ערוצי הלוויין הערביים, ואל-ג'זירה בראשם, ממילא מגויסים לשירות חמאס נגד "בעלי הברית של הציונים". שר החינוך שלו מנסה בכל כוחו להוריד מראשי התלמידות את החג'אב, ובעזה הפך כיסוי הראש לחובה על ראשי כל התלמידות.

סירוב הנהגת חמאס להתפייס עם אש"ף למרות מאמצי מצרים, "האחות הגדולה", מרגיז את מובארק, החש כל העת שהבנדיטים מעזה משקרים לו בפנים. לאחרונה הם הרתיחו אותו כשאמרו שיחתמו על הסכם פיוס עם אש"ף, אבל בדמשק. זו כבר יריקה בפנים.

הבלאגן הפנימי בטהרן העלה לאחרונה סומק בלחייו של מובארק. הוא חש שהגב האיראני של חמאס הולך ונחלש, וזו ההזדמנות לקטוע את "עורקי החיים" של חמאס על ידי בניית קיר ברזל תת-קרקעי שיחסל את תעשיית המנהרות, ועל ידי עצירת שיירת הסיוע שהתארגנה בעידוד האיסלאמיסטים הטורקים.

מצרים וחמאס על מסלול פיצוץ, ואורך יתרת השירות של מובארק יקבע לאן יגיעו שני הצדדים.