הוא אכל ארוחות ערב מפוארות, אנשים חיכו לו שעות במהלך הביקור הממושך שלו בבירה האירופית החשובה, וכל מה שבעצם עשה היה להשתתף פעם אחת בטקס לרגל יום השואה הבינלאומי. כל זה נכתב על ביקורו של סטס מיסז'ניקוב, שר התיירות, במדריד. מעניין יהיה להשוות את ביקורו של הנשיא שמעון פרס בגרמניה לפעילות של מיסז'ניקוב. לפי הדיווחים, גם כשהוא מבלה, למיסז'ניקוב אין סטייל, בעוד פרס, בכל מצב, הוא מלך הסגנון, הנימוסים וההליכות. נכון, נשיא המדינה עושה הכל בסגנון היאה לקיסר פרידריך הגדול. אבל בעצם, הוא הדבר הכי קרוב שיש לנו לפרידריך הגדול, וכך גם התייחסו אליו בגרמניה. מעט מערבה מפסלו של המלך הפרוסי הדגול הדוהר על סוס ופניו מזרחה, בשדרות אונטר דן לינדן, הנשיא ירום הודו השתכן במלון אדלון. למלון הכי מפואר בגרמניה היסטוריה של הילולות בכירי המשטר הנאצי בזמן מלחמת העולם השנייה. אחרי המלחמה הוא חרב בגלל חיילים רוסים שיכורים שהבעירו אותו בטעות, ושופץ לפני קצת יותר מעשור. לשם הגיע פרס עם פמלייתו המכובדת, לא כולל מאבטחים. סוויטה נשיאותית באדלון עולה לפחות 5,000 יורו ללילה. בדקתי. אולי לרגל ביקור הנשיא הוענקה הנחה מיוחדת, וממילא הכל היה על חשבון המארחים הגרמנים, כפי שנוהגים גם עם ראשי מדינה אחרים המבקרים בברלין. אלא שגם אם מדינת ישראל היתה משלמת, ביקור הנשיא הישראלי הוא לא חוליה בשרשרת של נסיעת ברק לסלון האווירי, הסוויטה של דליה איציק במלון הפאר ובילויו של סטס מיסז'ניקוב במסעדה היוקרתית. זאת משום שפרס פשוט עובד לפרנסתו. שווה כל גרוש. הוא תמיד מגיע לפגישות, ובזמן, ורגליי, שעדיין כואבות מריצה אחריו, מהוות עדות לכך שהיו הרבה כאלה. גם בגיל 86, גם כשהוא מצונן, כפי שהיה בברלין, הכל תיקתק, גם אם אנו העיתונאים סיימנו את השבוע עם מיגרנה אחרי שהוטבענו על ידי גורמים בפמליית הנשיא בתיאורים כמו "היסטורי", "מרגש" ו"מדהים". לפעמים זה גם היה "ממש מדהים". אבל מה לעשות, כשפרס דיבר על איראן, אנשים הקשיבו. וכשפרס נכנס לאולם לקבל עוד פרס, מכובדים חלקו עוד כבוד. וכשפרס הניח כיפה על הראש בבונדסטאג ואמר קדיש על סבו, שועי עולם וסתם אנשים עמדו וגם בכו. אחר כך רובם הלכו להתאושש ב-H&M, והוא? כבר חנך תערוכת צילומים. לכן עדיף לאנשי מיסז'ניקוב להפסיק לזעוק שהכל השמצות, הזיות, נבזויות ועוד זוועות. לקראת הנסיעה הבאה תיאלצו לבחור: וויקנד ארוך בבלארוס, כולל חמש אנדרטאות שואה ושבעה מוזיאוני גבורה, או ביקור בפסטיבל השלכת העגבניות בספרד, שבו תעמדו אתם על עגלה בכיכר העיר, ואנחנו נצפה בכם (בהנאה מסוימת, יש להודות) סופגים מכל הכיוונים. וישנה גם אפשרות שלישית: הרימו טלפון אל לשכת הנשיא, שגם הוא ספג בעברו כפוליטיקאי אי אלו עגבניות וביצים. התחננו לעצה טובה מהנוסע הוותיק והאהוד. כשיתפנה אליכם, כי פרס הרי אוהב לשוחח עם צעירים, ימתיק לכם האלדר סטייטסמן סוד: "חכו קצת, תכף יש קונגרס סלולרי בברצלונה. בטח איזה שר ייסע לשם וייתפס מוריד סרטים לא חוקיים לאייפון, וכולם ישכחו מפרשת סטס". הוא כנראה צודק.
