המשטר האיראני פגיע

שלושה מכוני מחקר רציניים באוניברסיטאות הרווארד ותל אביב ובמכון ברוקינגס הגיעו לאחרונה למסקנה, בעקבות משחקי מלחמה שערכו, כי מדיניות הסנקציות לא תצלח. ישראל תישאר לבדה במערכה מול האיום האיראני.

בשטח, המצב כנראה פחות חד-משמעי. איראן אמנם הצליחה להרוויח עוד שלושה חודשים כשקיבלה ודחתה את ההצעה שהוגשה לה. כעת מנסה איראן לחזור על התרגיל: לאחר שנדחתה ההצעה, הודיע אחמדינג'אד כי אין רע בהעברת חלק מן האורניום ובלבד שיהיה זה בתנאיו. המערב לא השתכנע: גייטס הכריז באנקרה כי הסכם אינו קרוב, ואילו קלינטון קבעה כי הגיע הזמן לסנקציות חדשות.

ארה''ב מגבירה את הלחץ על איראן ונראה שהצליחה לגייס לצידה את מדינות אירופה ואפילו את רוסיה. הקו וושינגטון-בייג'ין עדיין עמוס בעניינים שיש לסגור, אך האינטרס הסיני מלמד כי סין לא תחסום את הסנקציות. הכרזתה של "סימנס" שלא תחתום על חוזים עם איראן היתה איתות ראשון המעיד על השינוי באווירה הבינלאומית. יחסי איראן עם אירופה הידרדרו לשפל שלא היה כמוהו זה שנים. בשבוע שעבר הציבה ארה"ב טילים במפרץ הפרסי כחלק ממדיניות שאמורה להבהיר לאיראן כי הסנקציות תהיינה כואבות והמחיר הכלכלי של מירוץ חימוש יהיה גבוה בהרבה מיכולתה של איראן.

המצב הפנימי הקשה והבידוד ההולך וגדל של איראן אינם מבשרים טוב למנהיגים. צפוי עוד גל הפגנות, ובינתיים הוצאה להורג של שני מפגינים רק מגדילה את הנחישות. כל זה מצביע על פגיעות ללחץ ועל היעדר נכונות של רוב העם להגן על המשטר במקרה של מלחמה ממש, לא משחק מלחמה.

הכותב הוא מומחה לענייני איראן בחוג לתולדות האיסלאם ולימודי המזה"ת באוניברסיטה העברית