מנותקים, רדו לעם

שבוע "האפרטהייד הישראלי", המאורגן על ידי מרצים ישראלים לרוב, מהווה הזדמנות לשמוע את טענותיו של השמאל הקיצוני. באחת מן ההרצאות שניתנו באוניברסיטת LSE בלונדון, הבנתי מהר מאוד עד כמה מנותקת החבורה האקדמית הזו מן המציאות בשטח, זו של העם הפלשתיני שאותו הם מתיימרים לייצג. מילים ומושגים כמו שיח, אובייקט וסובייקט, מטריצת הכוח ופוליטיקה של הגוף (הכוונה למחבלים מתאבדים!) תופסים נתח גדול בהרצאות. תיאוריות אקדמיות המנסות לפשט מציאות מורכבת נזרקות לחלל האוויר, ולא נותנות לעובדות לבלבל אותן.

הביקורת הארסית האנטי-ישראלית היא נתון קבוע, אך מה שהפתיע מכל היתה הביקורת שהושמעה על ארגונים לא ממשלתיים, ישראליים ובינלאומיים, המנסים לשקם את החברה והכלכלה בעזה ובגדה המערבית כדי לסייע בידי הפלשתינים לבנות מדינה עצמאית.

עד כדי כך מנותקים הדוברים מן הנעשה בשטח, בהציגם תמונה מעוותת ולפיה ארגונים הנתמכים על ידי האו"ם, ארה"ב והאיחוד האירופי - בהם ארגוני שמאל ישראליים העוסקים בזכויות הפלשתינים - אשמים בכך שהם מזיקים לעם הפלשתיני ולמטרתו. לדעתם של מרצים אלו, אסור להעניק לפלשתינים סיוע הומניטרי, כספים, עזרה בתכנון דיור, פיתוח בר קיימא ושאר דברים, כיוון שזה משמר את הסדר הקיים. בכך נמנע בואה של האנרכיה, שבה רואים אותם אקדמאים את תמצית המאבק הפלשתיני.

כיוון שהעזרה נעשית ברשות "כוחות הכיבוש הישראליים" ובתיאום עימם, היא אסורה מכל וכל, גם אם היא מסייעת לצורכי השעה של הפלשתיני. אבו מאזן וסלאם פיאד, המצליחים לשפר במעט את איכות חייהם של הפלשתינים בגדה, מתוארים כמזיקים לאינטרס הפלשתיני וכמשתפי פעולה עם סוכן הכיבוש, הלוא הוא טוני בלייר, שליח הקוורטט.

כמי שמאמין בדו-קיום ובשלום, צר לי כי האינטרס המשותף לנו ולפלשתינים נחטף על ידי קבוצת אקדמאים החיה במגדל השן. לו היו חיים אנשים אלו בשכם וברמאללה, הם היו רואים את מורכבות הסכסוך ומכירים בצורך בסיוע כדי שהמדינה הפלשתינית שתקום תוכל אכן להיות בת קיימא. זהו האינטרס האמיתי של המתונים בשני הצדדים.

הכותב הוא סטודנט לתואר שני בפוליטיקה השוואתית ב-London School of Economics