בשבועות הקרובים ייאלצו ראש הממשלה ושר הביטחון להכריע בשאלה אם להערכתם אובאמה רציני בכוונתו ליטול את הסיכונים ולשלם את המחיר הכרוך בהתמודדות עם הגרעין האיראני. כלומר, השאלה היא אם לבחון בהקדם שימוש בכוח או שמא הבית הלבן רק מתכוון לשלם מס שפתיים בעודו עומד מנגד לנוכח התגרענות איראן. יש להבהיר כי המנוף היחיד שהשפעתו נמדדת בטווח זמן קצר יחסית, ושאינו כרוך בפעולה צבאית, הוא אמברגו תזקיקי נפט. סנקציות אחרות או סנקציות של מדינות המערב בעוד מדינות אחרות ממשיכות לספק תזקיקי נפט, מהוות מחווה סמלית אך חסרת תכלית. ישראל יכולה להמתין להכרעה בשאלה אם הבית הלבן רציני, אך משמעות דחייה זו היא נטילת סיכון ממשי להתגרענות איראן בינתיים. הימנעות מפעולה אמריקנית או ישראלית בחודשים הקרובים, יהיו השיקולים אשר יהיו, כמוה כהסכמה להתגרענות איראן. אין ספק שהאינטרס הישראלי הוא שארה"ב תוביל את המאבק באיראן - והרי רק ארה"ב מסוגלת לספק את המעטה המדיני ואת האכיפה המתמשכת, שתבטיח שהפעולה נגד תוכנית הגרעין האיראנית לא תגרום רק לעיכוב נקודתי אלא תביא לנסיגה איראנית ממשית משאיפותיה הגרעיניות. אך מידת התלהבותו של הבית הלבן ממהלכים מסוכנים מול איראן אינה ברורה, והיא מושפעת משיקולים פוליטיים פנים-אמריקניים כמו רצונם של הנשיא ויועציו לשנות את סדר היום הכלכלי והחברתי לסדר יום בינלאומי, וכן השאלה כיצד להערכתם תשפיע הפעלת כוח צבאי על הבחירות לקונגרס. ומה אם אובאמה יחליט להתמקד ברפורמות הבריאות, ולנסות להרגיע את ישראל במילים אך לא ליטול את סיכוני ההתעמתות עם איראן ומחירה- במקרה כזה תיאלץ ישראל להפעיל כוח צבאי, אך יש להבין היטב את הקשרו האסטרטגי. ישראל למעשה תכפה על הבית הלבן מציאות חדשה, ותכפה על האמריקנים החלטות שמהן הבית הלבן מנסה לחמוק. כדי שלתקיפת מתקני הגרעין יהיה האפקט האסטרטגי הנדרש, אין לבחון אותה במונחים של חומר נפץ ונזק פיזי למתקנים. הרי גם אם יותקפו המתקנים, רק לאמריקה יש היכולת להשפיע ולרתום את כדור השלג שלאחר התקיפה לכיוונים מועילים. לכן תכליתה האמיתית של תקיפת מתקני הגרעין היא לשכנע את הבית הלבן בכך שישראל לא תשלים עם איראן גרעינית בשום מחיר, ולהניעו לפעולה אפקטיבית בנושא. הדבר דומה במקצת למתקפה המצרית ב-1973, כשאז מטרתה של מצרים לא היתה לכבוש חמישה-שמונה קילומטרים בעברה המזרחי של תעלת סואץ, אלא לדחוף את הבית הלבן ליצירת התנאים לנסיגתה של ישראל מכל סיני - מעבר לקווי הסיום של המתקפה המצרית. אם התקיפה לא תהיה מוסכמת מראש עם הבית הלבן, סביר שארה"ב תנקוט צעדי ענישה זמניים נגד ישראל. הדבר כבר קרה ביחסים עם ממשלים ידידותיים, ודי עם נזכיר את הסנקציות של רייגן נגד ממשלת בגין לאחר תקיפת הכור בעיראק וסיפוח רמת הגולן. החלטה ישראלית לתקוף חייבת לקחת בחשבון צעדי ענישה כאלה, שמשכם מוגבל. ואולם הסכנה האמיתית בתקיפת איראן טמונה באפשרות כי גורמים שונים במזרח התיכון ובקהילה הבינלאומית - העשויים למצוא אוזן קשת בבית הלבן הנוכחי - יבקשו להרחיב את צעדי הענישה ולגזור גזירה שווה בין ישראל ובין איראן. למשל, ניסיון לכפות פירוז גרעיני אזורי או הגבלה קבועה אחרת על כוחה האסטרטגי של ישראל בד בבד עם פירוקה של איראן מנשק גרעיני. בכל הנוגע למישור הטקטי הסוגיות הן ברובן פיזיות ופשוט: צה"ל יודע ככל הנראה להביא את הפצצות המתאימות לנקודות הציון הדרושות. אך תקיפת איראן היא פעולה אסטרטגית ומתכנניה חייבים להביא את ארה"ב למצב שבו לאחריה היא תוביל מאמץ עולמי לבלימה מתמשכת של תוכנית הגרעין האיראנית, תוך מזעור הנזק האסטרטגי ארוך הטווח לישראל. הכותב הוא סא"ל בחיל האוויר (מיל')
