שלום

לפני קצת יותר מ-31 שנה, ב-26 במארס 1979, נחתם על מדשאות הבית הלבן הסכם השלום בין ישראל למצרים. שנתיים לאחר "המהפך" שבו עלה הימין לשלטון, דווקא מנחם בגין, מפקד האצ"ל ומנהיג חרות בעבר, היה הראשון מראשי הממשלה בישראל לחתום על הסכם שלום עם מדינה ערבית.

מאז ועד היום מאמינים רבים ש"רק הליכוד יכול" להגיע להסכם בין ישראל למדינות ערב. אמנם יצחק רבין חתם על הסכם שלום עם ירדן, אבל הסכם זה נחשב קל יותר להשגה ולא נדרשו בו הכרעות דרמטיות כמו אלה הנדרשות ברמת הגולן ובגדה המערבית ובעזה.

31 השנים שחלפו מאז הסכם השלום עם מצרים לא משאירות ספק לגבי כדאיותו של המהלך שהוביל אז מנהיג הליכוד. אמנם לא מדובר בשלום חם, ואמנם במישור האזרחי עיקר היחסים מתבטאים במעבר ישראלים לחופי סיני, שאף הוא נפגע בשנים האחורנות - אבל הגבול שקט יחסית. אין בו תקריות אש. במרוצת השנים היו מספר חיכוכים ותקריות, אבל מדובר בגבול שמתקיימים לאורכו יחסים כמעט נורמליים בין שתי המדינות.

הסכם זה, יחד עם השלום עם ירדן, מוכיחים שכאשר ישראל מגיעה להסכמים עם אויביה בעבר, ולא נסוגה באופן חד-צדדי ללא הסכם, שני הצדדים עומדים במילתם ומקיימים יחסי שכנות סבירים ביניהם. לא חברים, אבל גם לא אויבים הנלחמים והורגים זה את זה.

* * *

במובנים מסוימים הסכם השלום עם מצרים נולד בנסיבות קצת דומות לאלה הקיימות היום: נשיא אמריקני, ג'ימי קרטר, שלא נחשב אוהד ישראל; ממשלה ישראלית שבתחילת דרכה היתה ימנית-דתית; מפלגת מרכז, ד"ש, שנראה היה כי תתפצל, ובסוף כך אכן קרה.

באספקטים אחרים ניכר פער גדול בין אז להיום. ראש הממשלה נתניהו שונה במזגו ובאופיו מראש הממשלה בגין. ההכרעה לגבי פינוי סיני שונה במהותה מההכרעה לגבי פינוי יהודה ושומרון, גם אם בשני המקרים מדובר על חזרה לגבולות 67', וגם אם בהסכם השלום עם מצרים נזרעו זרעי הקמתה של מדינה פלשתינית בגבולות אלה.

המרכיב המשמעותי ביותר השונה בין אז להיום הוא ההנהגה שסבבה את ראש הממשלה מנחם בגין; שר הביטחון עזר ויצמן ושר החוץ משה דיין דחפו להסכם שלום בין ישראל למצרים. לעומת זאת, השביעייה המקיפה כיום את נתניהו אינה דומה להם, ויש בה רוב למי שכופרים בהנחה שניתן להגיע להסכם עם ההנהגה הפלשתינית.

ואכן, לא ברור לי אם ההנהגה הפלשתינית בכלל יכולה להגיע לפיוס היסטורי עם ישראל כפי שעשה סאדאת. לא ברור לי גם אם בנימין נתניהו ניחן בכושר המנהיגות של מנחם בגין, ואם הוא מוכן לעשות את הפשרות הנדרשות כדי להגיע להסכם עם הפלשתינים.

אבל דבר אחד נראה די ברור: ההנהגה שסובבת את ראש הממשלה הנוכחי שונה לגמרי מזו שסבבה את ראש הממשלה מנחם בגין. אשר על כן, עד שהקואליציה והרכב השביעייה לא ישתנו, לא יהיו בסביבת ראש הממשלה אנשים שיעודדו ואף ידחפו אותו להגיע להסדר.