יום השואה

עם כניסתי לתפקיד יו"ר הסוכנות היהודית, הגדרתי את חיזוק הזהות היהודית, במיוחד בקרב הצעירים, כמשימתו המרכזית של הארגון. הזכות שנפלה בחלקי להוביל היום את מצעד החיים מאושוויץ לבירקנאו, מאפשרת לי לבטא ולהסביר את הקשר שבין השתתפותנו במצעד ובין משימה זו.

על מאורעות השואה - ויותר מכך, על גילויי הגבורה של יהודים בתקופה זו - נודע לי רק בשנות ה-20 לחיי. אף שגדלתי באוקראינה, באזור ששימש אחד משדות הקטל המרכזיים של "הפיתרון הסופי" ואף שרבים מבני משפחתי נרצחו בידי הנאצים, לא ידעתי כלל על שואת היהודים שהתרחשה אך שנים ספורות לפני שנולדתי. לא בגלל שלא רציתי לדעת, אלא מכיוון שהשלטונות הסתירו את המידע בכוונה תחילה.

ההנהגה הסובייטית הפעילה צנזורה על יצירות תרבותיות והקפידה להעביר את המסרים "הנכונים" לציבור. כמו כל רודן דיקטטורי, היה לסטלין ולממשיכיו אינטרס לשכתב את ההיסטוריה. הם ידעו שהדרך היעילה לשלוט באזרחים ולכפות עליהם את האידיאולוגיה "הרצויה", היא בהפיכת כל אחד מהם לבורג קטן וחסר זהות במכונה הקומוניסטית הגדולה.

הסובייטים פעלו ביעילות לטשטוש כל זיכרון היסטורי של כל הלאומים והקבוצות האתניות בברית המועצות ובכלל הזה כל סממן של זהות יהודית. ההנהגה הסובייטית הבינה שהשואה היא אירוע מכונן בזיכרון של העם היהודי וככזה, יש להעלים אותו.

עם קבלת הידיעות הראשונות על ניצחונה של מדינת ישראל במלחמת ששת הימים, החלו להתפתח בנו הגאווה והתודעה הציונית והיהודית. אט אט נחשפו לפנינו גם זוועות השואה. את סיפורי הגבורה של מרד גטו ורשה קראתי במחתרת. כאשר ביקשתי להשתתף, כיהודי גאה, בטקס הזיכרון לקורבנות באבי יאר, נעצרתי בידי אנשי הקג"ב בדרכי לאתר. הסובייטים המשיכו במלחמתם העקשנית בכל ניסיון של חבריי ושלי לגלות הזדהות עם זיכרון בני עמנו שנרצחו בידי הנאצים, וזאת כדי שלא נפתח את זהותנו היהודית.

היטלר וכנופייתו "הצליחו" לרצוח רבים מבני עמנו, אבל ביעדם הסופי נכשלו: הציוויליזציה היהודית שרירה וקיימת ומדינת היהודים מתפתחת ומשגשגת. אך המשך קיומה של המורשת התרבותית וההיסטורית של עמנו, אינו תלוי רק ביכולת של ישראל לשמש מגן ומקלט ליהודים. אנו עוקבים בדאגה אחרי המספרים הגדלים והולכים של בני עמנו שבוחרים להתרחק מהיהדות. התעמולה האנטי-ציונית ומתקפת הדה-לגיטימציה על מדינת ישראל בעיקר בקמפוסים ובאוניברסיטאות במערב, מאיצות את התהליך המסוכן של התרחקות בני עמנו מזהותם. סטודנטים יהודים שנחשפים לתעמולה זו מבקשים להתרחק מכל סממן ציוני ומכל גילוי של הזדהות עם מדינת ישראל. בכל רחבי העולם היהודי גדל דור של צעירים יהודים אדישים לזהותם במקרה הטוב, או כאלה שמתנכרים למקורותיהם במקרה הרע.

השתתפותנו במצעד החיים מבטאת מגמה זו ומסמלת את נחישותנו להיאבק בכוחות שעלולים לסכן את המשך קיומו של העם היהודי.

הבעת הסולידריות בצעידה המשותפת של אלפי יהודים מישראל ומהתפוצות בגיא ההריגה, חושפת כל אחד ואחד מן המשתתפים לטרגדיה של השואה ובמקביל, לזיכרון ההיסטורי שלנו. כל מי שמחליט לקחת את המטען ההיסטורי המשותף לעם היהודי ולהעבירו לדורות הבאים, כל יהודי שרואה חשיבות בשימור זיכרון השואה, כל יהודי שמבקש להביע שותפות גורל וזהות עם בני עמו - נותן את התשובה הניצחת ביותר לנאצים.