אז מה, חמאס, סרטי אנימציה הם מה שהולך עכשיו, אה? "ואלס עם באשיר" נתן לכם תיאבון? איזה יופי, ממש יופי של תסריט; נועם שליט מזדקן תוך כדי הליכה ורואה את ההבטחות של מנהיגיו מתממשות רק על גבי שלטי חוצות. טוב, בוא נתחיל מההתחלה. חמאס הוציא סרטון בזוי, ילדותי, ציני ועלוב שמנסה (רק מנסה) לשחק ברגשות שלנו, ושל מנהיגינו, בנושא גלעד שליט. אין פה שאלה של ימין או שמאל, אין פה שאלה של צודק או לא צודק, ואין בסרטון הזה משהו שבאמת "יעיר" מישהו בישראל באשר לגלעד שליט. זה סתם סרטון ציני שנעשה על ידי מיטב המוחות בחמאס. אבל דווקא הסרטון הזה מעיד על כך שכל מה שהחמאס רוצה זה לשחק עם ישראל בטיזינג אינסופי במקום לחפש ניסיון גישור לעיסקת שליט. והנה, לראיה, דבריו של "גיבור הסרטון", נועם שליט, שאמר בעקבות הסרטון כי "טוב יעשו מנהיגי החמאס אם במקום להפיק סרטים ומיצגים ידאגו לאינטרסים האמיתיים של האסירים הפלשתינים ושל אזרחי עזה הפשוטים, שכבר זמן רב הם בני ערובה של מנהיגיהם". בעצם, חמאס מתנהג כלפינו בעניין שליט כמו ילד שעושה דווקא, ומצפה לתגובה. ומה עושים לילד שעושה דווקא? אנחנו כבר יודעים: לא נותנים לו במה. לא צריך להיות חכם גדול או "סופר נני" בשביל להבין את זה, אבל בכל זאת אצלנו, כנראה, לא כולם מבינים. בפועל, בעצם הקרנת הסרטון במרבית ערוצי התקשורת אנחנו רק מלבים את האש שיכולה היתה להיפסק בכיבוי צופים אחד פשוט. חברות החדשות ואתרי האינטרנט נותנים במה למציצנות ולציניות, ואחרי זה מתחבאים (שוב) מאחורי זמן מסך שמוקדש רובו ככולו לדיונים על כך שהתנהגות חמאס היא ביזיון. המעגליות הזאת כאילו בנויה משנאה עצמית. קודם נראה את הסרטון, אחר כך נקיים עליו דיון, ובסוף נגיד כמה הוא בזוי. ומי מרוויח מזה, אתם כבר יודעים. לא חבל? והנה הזדמנות לשבח דווקא את הערוץ הראשון, אשר החליט לא לשדר את הסרטון הזה. החלטה נבונה של ערוץ ממלכתי שבפעולה פשוטה - או יותר נכון, בחוסר פעולה - ניצח במשחק הילדים הזה של חמאס. להזכירכם, מדובר בחיי אדם, במשפחה אחת ובארגון טרור שבז לגורלה, ארגון שאנשיו יושבים וצוחקים בתנוחה אנימטורית מבוימת. נכון, יהיו שיאמרו כי למוטי שקלאר, יו"ר רשות השידור, ממילא אין יכולת להתחרות בקרבות הרייטינג עם הערוצים האחרים, ולכן קל לו לקבל החלטה כזו. אבל עצם הפעולה (או שוב, חוסר הפעולה) של הערוץ הראשון לא צריכה להיכנס לשיח הרייטינג, למלחמה טלוויזיונית כלשהי. זו החלטה עקרונית שקשורה לסוגיות חברתיות וערכיות. החלטה טובה שקובעת כי לא צריך לתת במה למי שלא מגיע לו, ולא להעניק סיפוק למי שלא צריך לקבל סיפוק עצמי. כן, גם בענייני תקשורת, שמעצם טבעה רוצה לחשוף הכל, צריך לפעמים להחליט לא להתייחס לדברים מסוימים. ואם יתעוררו עכשיו דיונים בקשר לצנזורה עצמית, אז אפשר להקדים ולומר שלא, לא כל דבר צריך להמשיל לסין ולגוגל. מותר לתקשורת לשרת גם את האינטרסים של המדינה.
