מלין על החורים בלו"ז

1. לפני כשבועיים התלונן סטן ואן גנדי, מאמן אורלנדו, על לוח המשחקים המרווח מדי של פלייאוף האן.בי.אי. בליגת העל שלנו נראה סוף סוף שני משחקים בשבוע לרגל הפלייאוף, אבל אל תיתנו לפרץ הצפיפות הזה להטעות אתכם, כי במשך כל חודש אפריל שוחקו רק שלושה מחזורים. בנוסף, מומלץ למכבי ת"א ללמוד את הלקח של ירושלים מאשתקד ולא לנצח בסוויפ ברבע הגמר, כי בין המשחק השלישי לפיינל פור יחכו לה יותר משבועיים של המתנה. תארו לכם מה היה אומר ואן גנדי על זה.

2. הלו"ז המקוטע הוא אחת הסיבות לכך שרק סדרה אחת יכולה לספק תוצאה מפתיעה. כל הקבוצות במקומות 2-5 מגיעות במומנטום רע, בעוד אשקלון וראשל"צ סיימו את העונה מצוין. אבל גם זה לא יכול ללמד הרבה: בעוד אשקלון עשתה סיבוב שני מצוין (דורגה בו שנייה רק למכבי ת"א), אצל ראשל"צ עשויה הריצה להיות בסך הכל תוצר של סדר המשחקים: את הקבוצות ממקומות 1-4 היא לא ניצחה אפילו פעם אחת העונה.

3. בליגה שבה עשר מ-12 הקבוצות משחקות רק אחת לשבוע, אין שום סיבה למתוח 27-29 משחקים מאוקטובר עד מאי. כאן חייב האיגוד להתערב ולייצר מסגרות בעצמו, כי הקבוצות לא יעשו זאת בעצמן. כשיש שבוע בין משחק למשחק, אין סיבה שלא יהיו זמן ומקום (נבחרת אולימפית-) שבהם יוכלו שחקנים לעבוד על טכניקה אישית גם במהלך העונה. ככה, למשל, יפסיק כדיר לפחד מהקו ורות'בארט ילמד עוד תנועה או שתיים באותיות.

4. בעידן הפלייאוף התחלפה האלופה רק פעמיים, אבל השיטה הרבה יותר. הנוכחית, שמשלבת סדרות אבל רק לצורך קטיעתן בפיינל פור, היא בגדר ניסיון לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. הקופל פור הוא אירוע מדהים שמקדם מאוד את הענף, אבל גביע אחד כבר יש לנו, אין צורך בנוסף.