כמתנחל תושב מאחז, אני גאה להיות חלק מקבוצת מיעוט בחברה הישראלית, חלק ממגזר שרבים מצביעים עליו ואומרים "אלה משוגעים". לעולם איני מחפש להיות חלק מקונצנזוס, ותמיד אבדוק היטב שאני לא נסחף בזרם הכללי. מאז ומתמיד היו אלה ה"משוגעים" וה"אאוטסיידרים" שהובילו את העם הזה, נשאו על גבם את עול החלוציות ומשכו את עגלת הציונות. בפרשת השבוע הקרובה, "שלח לך", אנו מוצאים אדם אחד, זאב בודד, מהדמויות הכבירות ביותר בתנ"ך, אם לא הגדולה שבהן - כלב בן יפונה - אשר עומד לבדו מול כל עם ישראל ומשתיק את עדת הבכיינים שרוצה להפנות עורף ולשוב מצריימה. והוא עושה זאת בשעה שבה אפילו משה רבנו נאלם דום. אותו כלב זכה עם יהושע בן נון להכניס את העם לארץ ישראל ולנחול אותה, בשעה שכל השאר, ללא יוצא מן הכלל, נשארו למות במדבר. דוגמאות קרובות יותר אנו מוצאים מראשית הציונות המתחדשת: תלמידי הגר"א ותלמידי הבעש"ט שעלו לארץ בסוף המאה ה-18 הקימו את השכונות הראשונות מחוץ לחומות היישוב הישן, וכך גם הביל"ויים ועוד מעטים שעלו ארצה, ורק כשנכתבה ההיסטוריה זכו לכינוי "העלייה הראשונה" ו"העלייה השנייה". כל אלה היו "משוגעים על כל הראש". הם עזבו בתים מבוססים באירופה, נטשו "מולדת" והגיעו לארץ כדי לייבש ביצות ולהפריח שממות. הם קיפחו את חייהם, בין השאר ממחלות שונות, קברו את תינוקיהם והגירו ים של דם, יזע ודמעות. ארגון הלח"י, אשר גם בשיאו מנה מאות ספורות של לוחמים, בדומה לחברי האצ"ל שמנו אלפים בודדים, נרדפו על ידי הקונצנזוס במסגרת ה"סזון", וכעבור שנות דור, היו אלו ראשי אותן מחתרות ששימשו ראשי ממשלת ישראל ושרים בכירים בה (בגין, שמיר, מרידור, לנדאו ואחרים). יאיר שטרן, מפקד הלח"י שכונה אז "מפקד כנופיית שטרן", זוכה היום לאזכרה ממלכתית. ויש חשיבות להליכה נגד הזרם, לא רק במובן החיובי אלא גם כדי לעצור תופעות שליליות: אני בטוח כי הנאציזם (כדוגמה) לא היה יכול לתפוס תאוצה ולצבור עוצמה עד כדי איום להחרבת העולם לו בגרמניה היו מספיק אנשים שהולכים נגד הזרם. אשר על כן אני אומר לחבריי המתנחלים כי רב לכם מלחפש את אהבת הציבור. עשו את אשר סבורים אתם כי נכון הוא, ומובטחים אנו כי הזורעים בדמעה - ברינה יקצורו. הכותב הוא עורך הדין של ועדי המתיישבים בשומרון ובנימין ושל הקרן לגאולת קרקע
ישראליות
Load more...