"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
מדיניות

מדיניות

דר יובל בנזימן
, עודכן

נהוג לומר שההבדל בין מנהיגים אמיתיים לכאלה שאינם הוא היכולת לקבל החלטות אסטרטגיות משמעותיות, בעלות השלכות ארוכות טווח, ולא רק לבצע מהלכים טקטיים נקודתיים. ההנהגה הישראלית הנוכחית, כך נראה, חושבת באופן אסטרטגי, אולם לנוכח התנהלותה בשבוע האחרון מתחזק הרושם שמוטב לה לחשוב טקטית.

קשה להניח שההנהגה הישראלית לא רצתה עימות עם המשט שעשה את דרכו לעזה. היא בוודאי לא רצתה עימות אלים, ובוודאי לא חשבה שאלו יהיו השלכותיו. אבל גם היה לה רצון להראות למארגני המשט, ולעולם כולו, שישראל עוצרת את מי שמנסה להפר את כללי המצור על עזה. היתה כאן חשיבה אסטרטגית, רצון להעביר מסר לעולם, לעשות מעשה אחד שתהיה לו השפעה על אירועים עתידיים.

אלא שלא הובאו בחשבון השפעותיו של מעשה זה על הזירה הבינלאומית הרחבה יותר, על מעמדה של ישראל בעולם ועל חוסר האמון שהוא יעורר לגבי כל מהלך לגיטימי ומכוון שלום ככל שיהיה שעוד נעשה. אילו רק היו מנהיגינו חושבים טקטית איך למנוע את הגעת המשט, איך לעוצרו, בלי לשאוף להעביר מסר כולל - הכל יכול היה להיות טוב יותר.

שבוע חלף מאז, ואף אחד מראשי המדינה לא מצא לנכון להודות שמדובר במחדל. גם כאן, ניתן לשער, מדובר בהחלטה אסטרטגית: לא להודות קבל עם ועולם בטעויות כדי לא ליצור תקדים שבעקבותיו ידרשו מאיתנו התנצלויות והבהרות על מהלכינו. ב"רחוב" הישראלי, כך נדמה, דווקא יודעים שמדובר במחדל. אחד חושב שזו פשלה צבאית בעוד שני חושב שהוראות הממשלה הן מקור הטעות. שלישי מאשים את ההסברה ורביעי את העולם הדו-פרצופי. אך ברור שלא מדובר במהלך צבאי-מדיני מוצלח.

חוסר ההודאה, ולו חלקית, גורם לעולם להתרחק מישראל ולחלקים מהעם לחשוב שהנהגתו עיוורת למתרחש. ושוב מתגנבת ללב ההרגשה שלו רק היתה ההנהגה מקבלת החלטה טקטית קטנה, מודה בטעויות, מבטיחה לחקור, לא חושבת עשר שנים קדימה אלא על המצב המידרדר ברגע זה, כנראה מצבנו היה פחות גרוע.

בעתיד הקרוב, כך נראה, כדי לצאת מהפלונטר של השבוע האחרון ישראל תסכים להקלות בסגר על עזה. שוב מדובר בהחלטה אסטרטגית: כדי לפייס במעט את העולם ולא להיקלע לבידוד מדיני ישראל תראה, ולו באופן סמלי, שהיא מוכנה ללכת לקראת הפלשתינים. אלא ששוב מדובר בהחלטה שהיא לכאורה אסטרטגית אך למעשה קצרת רואי.

הקלה בסגר, בנסיבות שנוצרו, תשדר לעולם שישראל מבינה רק את שפת הכוח והפרובוקציות. בעוד כל מהלך דיפלומטי להקלת הסגר לא צלח - האם דווקא פרובוקציית המשט צריכה לשנות את מדיניות ישראל?

ושוב נתהה מה היה קורה לו הקברניטים היו מקבלים החלטה טקטית ולא אסטרטגית, מאמצים קו חשיבה צר ולא רחב אופקים, ופשוט מחליטים שאירוע המשט - דרמטי ככל שיהיה - לא יכול לשנות מדיניות שלמה.

זו, כמובן, רק רשימה חלקית של קבלת החלטות ישראליות. אפשר למנות עוד ועוד הכרעות של ההנהגה בימים האחרונים ולראות עד כמה הן אסטרטגיות, חשובות, בעלות חזון. ואם אלו הן האסטרטגיות, עד כמה היינו יוצאים נשכרים לו מקבלי ההחלטות היו חושבים ופועלים טקטית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...